פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ב:ה:ח
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 2:5:8 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 2:5:8) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →אם מנע ממנו ג' מורביות. בתוספתא קתני לה הכי פול המצרי שמנע ממנו מים ל' יום לפני ר"ה מתעשר לשעבר בד"א בשל שקיא אבל בשל בעל שמנע ממנו מים שתי מריעות דברי ר"מ וחכ"א שלש ע"כ והיינו פלוגתא דמתני' דלקמן וההיא רבנן היא דלא תנו בפול המצרי דינא דלעבר בהשרשה אלא במניעת המים הוא דתליא מילתא ומפרש התם ר' יוסי בן כיפר משום ר"ש שזורי דבזרעו לירק וחישב עליו לזרע קאי דבנמלך קאמר מודה ר"ש שזורי לרשב"ג ובשל בעל קאי וה"פ דפול המצרי שזרעו לירק והדר חישב עליו לזרע ולא לירק והביא שליש אחר מחשבה אחרונה לפני ר"ה דהיינו תרמיל דרשב"ג כיון דקיי"ל כב"ה דתרמיל לא מהני לדונו לעבר הילכך בעינן בהדיה תנאי שני דהיינו אם מנע מים ממנו ובשל בית השלהין דהיינו שקיא דתני בתוספתא דל' יום לפני ר"ה איכא מעשה עם מחשבה ודיינינן ליה לזרע ופטור ירקו דהבאת שליש ומניעת מים ל' יום קודם ר"ה מהני ליה כאילו עקרו וחזר ונטעו ולעבר דיינינן ליה אבל בשל בעל דאינה צריכה למים כ"כ בל' יום אין כאן גילוי אלא במניעת שתי מריעות לר"מ וג' לרבנן הוא דחל עליה מחשבה והכא גרסינן מורביות ופירש הרמב"ם ז"ל ג' אריות מלשון אריתי מורי ולפי' מריעות דתניא בתוספתא מלשון מרעה שהצאן גוזזים וכורתין העשבים דזרעו לירק דרך הוא ללקוט החלפין הרכין שלו מזמן לזמן כדרך השחת כדי שיגדל יותר והיינו לישנא דמורביות דנקט הכא לשון גידול ומנע עצמו שלא ליקט ממנו שום פעם מהלקיטות הקבועות לו שהיה נוהג ללקוט ממנו אבל יותר נראה פי' הראב"ד ז"ל דפי' דהיינו מניעת ג' עונות ששנינו בבצלים הסריסים דקתני פול המצרי בהדייהו גבי מים דהיינו מניעת השקאה מהן והעונות האמורות כאן לאו עונה של יום ושל לילה אלא כעונה של זקנה שהפסידה ראייותיה שהיא לפי מה שהיתה רגילה וכן זו לפי מה שהיה רגיל להשקותו וטעמא דכשמנע ממנו מים ג' עונות לפני ר"ה וגם הביא שליש לפני ר"ה ואע"ג דלא לקט ממנו לפני ר"ה אהנו הנך תרי דמניעת מים והבאת שליש דמעשה רבא הוו דגלי דאע"פ דבעי שיוקש זרעו וירקו מבטל ליה ופטור דירק דרכו להשקותו תמיד שיהא רענן ולפי זה לשון מורביות ענינו מורביות קאמאדא בלע"ז לשון רביעה שהיא רביצת מים שמנע מן הירק רביצת המים בעונותיו כמו רביתא דאוני שפי' הגאונים ז"ל רביעתא והעי"ן נבלעת וגבי אבנים קתני נמי לקבל מורביות קאמאדאש בלעז ומריעות דתוספתא נמי על שם שהירקות שותין ובולעים מים ענין הזנה שניזנין מן המים וכן ורעו כבשים תרגום יונתן ויתפרנסו צדיקיא וכן ה' רועי והך בבא לא תנן לעיל משום דהכא מיירי דאהניא מניעת המים והבאת שליש לפני ר"ה להפקיעו ממה שהיה מלהבא לעבר משא"כ למעלה דהתם מעיקרא נמי זרע לשתיהן והיינו טעמא נמי דמודי ר"ש שזורי לרשב"ג בהא דלא סגי בהשרשה לגבי גרעיניו משום דהכא בא להפקיעו:
אבל הביא שליש לאחר ר"ה וכו'. פי' השתא אתי לפרושי לעשבים דמודי לרשב"ג דכי הביא שליש לאחר ר"ה ועוד לקט ממנו לאחר ר"ה כיון דזרעו לירק מתחלה לא חלה מחשבתו אחרונה ודינו להבא כולו זרע וירק ומצטרף ומעשר מזרעו על ירקו כדאיתא בתוספתא דאין מחשבת זרע חלה עליו לדונו לעבר ולהפקיעו אלא כי איכא בהדה אחריתי דהיינו הביא שליש לפני ר"ה אבל לא הביא עשבים נינהו כשבא ר"ה עליו ומודי ר"ש שזורי לרשב"ג דברישא דלא נמלך הוא דמצטרף ירקו עם זרעו או כשזרעו לזרע גרידא דפטור ירקו ובהשרשה סגי אבל בנמלך דמעיקרא זרעו לירק ולהבא והדר חשב לזרע ולעבר מודי דודאי להבא דיינין ביה ומצטרף ירקו וכו' וטעמא דבחדא לא סגי וכ"ש אם לא מנע ממנו ג' מורביות אפילו הביא שליש לפני ר"ה לא אהני לדונו לעבר דאין מחשבת זרע מועיל לב"ה ולר"ש אפילו בשליש דהיינו תרמיל אלא דאיכא בהדה מעשה דידיה דהיינו מניעת המים ובספרים כתוב אבל אם הביא שליש לאחר ר"ה אפילו לא מנע ממנו ג' מורביות והוא טעות דלא שייך אפילו בהאי לישנא וההוא לישנא דאף לא מנע קאי גבי עשה כולו קצצין גמורין וכמו שאפרש ב"ה והכי גרסינן לה בספר מדוייק אבל אם הביא שליש לאחר ר"ה אפילו מנע ממנו ג' מורביות. ומה שלא שנה כן במדות הראשונות דהתם לאו בנמלך מיירי אלא לקיים ב' מחשבותיו דיש דשניהן חלין ומצטרפין ויש חלין ואין מצטרפין ויש דאין חלין, והכא במחשבתו דאיכא בבתרייתא דנמלך הוא דתני:
מדה חמישית זרעו לירק וחשב על זרעו לזרע. דהיינו לאוצר ועלין לירק כבתחלה אפ"ה מעשה חמה מועיל בו כמו נמלך וקצצין לעבר ואפילו דלא לקט ממנו אלא אחר ר"ה וגם לא מנע ממנו ג' מורביות לפני ר"ה אם עשה כולו תרמילין גמורין לפני ר"ה אזלינן בזרעו לדונו לשעבר וכמו שאפרש בסייעתא דשמיא:
ה"ג בכל הספרים ואפילו לא מנע ממנו ג' מורביות וזרעו לזרע ועשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה זרעו מתעשר לעבר וירקו מתעשר בשעת לקיטתו. ואין הכוונה לומר דבקצצין גמורין בעינן זרעו לזרע ובהכי הוא דמתעשרין קצצין לעבר דא"כ מתני' לא רשב"ג ולא ר"ש שזורי לא רשב"ג דלרשב"ג קצצין גמורין אמאי בעינן זרעו לזרע הא קאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה על הגמור לעבר ובודאי דאפילו לא מנע ממנו מים קאמר דאי במנע מים מאי קמ"ל ועוד דהך מדה קתני לה בתוספתא אליבא דרשב"ג ומחייב בזרעו לירק גרידא לקצצין לעבר ולא ר' שמעון שזורי דכיון דזרעו לזרע הוא גופיה תני במתני' וברישא דברייתא דבזרעו לזרע סגי בהשרשה ואפילו לא הביא שליש נמי לגבי גרעיניו קאמר דלעבר דיינין להו אלא ודאי ה"פ ויש לך מדה אחרת שמנו חכמים שאם עשה כולו קצצין גמורין לפני ר"ה אפילו דלא מנע ממנו מים ג' מורביות ולא בלקט ממנו ולא נמלך ממחשבתו אלא שזרעו רצה שיהא לזרע דהיינו לאוצר וכדמפ' לקמן דהביא שליש ראשון במחשבת זרע היה אפ"ה מעשה חמה מועיל בו כמו נמלך דזרעו מתעשר לעבר דקצצין גמורין דבר נכר לעין הוא שנגמר קודם ר"ה ולעבר דיינין ליה ומשו"ה תני ליה הכא דדמי למחשבה הפך מחשבה והא דתני הכא וזרעו לזרע והיינו דרצה כשזרעו ראוי להקרא זרע דיהא לזרע דהיינו לאוצר והיינו סמוך להבאת שליש ראשון כדמפ' בסמוך משום סיפא דתני בילה תני לה דאילו הכא לא צריך כלל דאפילו זרעו לירק גרידא ושוב לא חישב על זרעו לזרע אפ"ה זרעו לעבר כיון דהצליח כ"כ וכדתניא בתוספתא אי נמי ה"ק אפילו שחשב על זרעו לזרע קודם הבאת שליש וחמה סייעתו והוה אמינא דירקו לצטרף עם זרע קמ"ל דאכתי ירקו בתר לקיטה אזיל והיינו אחר ר"ה. והכי תניא בתוספתא אמר רשב"ג לא נחלקו ב"ש וב"ה על הגמור לשעבר ועל העשבים לעתיד לבא על מה נחלקו על התרמיל שב"ש אומרים לעבר ובה"א לעתיד לבא. נמצאת אומר ג' מדות בירק פול המצרי שזרעו לירק אע"פ שהביא שליש לפני ר"ה ולקטו לאחר ר"ה מתעשר כולו ובשעת לקיטתו עישורו ומתעשר מירקו על זרעו ומן זרעו על ירקו ואם עשה קצצין גמורין לפני ר"ה אע"ג שלקטו לאחר ר"ה זרעו מתעשר לעבר וירקו בשעת לקיטתו עישורו ע"כ וכיון דבתר מילתיה דרשב"ג תני נמצאת אומר משמע דרשב"ג מודי בה. ולמעלה כתבתי דהני ג' הכתובים הכא בר"ש שזורי הן הכתובות בתוספתא אליבא דרשב"ג ור"ש שזורי מודי בהם ומפרשם דהא דקאמר על הגמור דכו"ע לא פליגי דלעבר היינו קצצין גמורין דר"ש שזורי אשמועינן דאפילו עשה מעשה לסייע לכוונתו דזרעו לירק ולא מנע ממנו מים ג' מורביות אפ"ה אהני תמה כמו נמלך ומנע ודיינינן זרעו לעבר ועל העשבים דקאמר כו"ע לא פליגי דלהבא פי' ר"ש שזורי דאפילו במחשבה דעקירה דחשב עליו אח"כ לזרע שיהיה מתעשר לעבר אשמעינן דלא אהני מחשבתו ואפילו מנע ממנו ג' מורביות, ועשבים היינו פחות משליש לפני ר"ה דאע"ג דבפ"ק דחלה אמרו עשבים ופחות משליש היינו משום דהתם פחות משליש מילתא היא אבל לגבי מעשר פחות משליש לאו מילתא היא ועשבים מיקרו ומשו"ה קאמר רשב"ג דמצטרף ומעשר מזרעו על ירקו דעשבים הוא ולהבא ואע"ג דר"ש שזורי לא אמר הכי מ"מ כיון דעל קצצין גמורין אמר הכא דלעבר הן אלא דירקו אינו מצטרף משמע הא דקתני גבי עשבים לא חלה מחשבתו משמע דמצטרף וכדאיתא בברייתא. ותרמיל נמי דאמר דר"ש שזירי מודי ליה היינו הביא שליש לפני ר"ה כיון דזרעו לירק בתחלה לא מהני נמלך ביה ובעי שני תנאים שיחול מחשבתו אחרונה תרמיל קודם ר"ה ומניעת מים ג' עונות אבל בחדא מודי לב"ה ולהבא הרי פירשנו דבג' מדות האלו מודי לרשב"ג וכן דעת הראב"ד ז"ל דבהני ג' בתרייתא סבר כרשב"ג וז"ל ובתוספתא נראה שלא בא אלא על דברי רשב"ג שאמר שאין הולכין בזרע לעבר לא בשליש ולא אפילו בתרמיל אלא בקצצין גמורין כי אז נחשב לעבר ע"כ ולמדנו מר"ש שזורי דעשבים ותרמיל וגמור דהוא קצצין כולהו שייכי בנמלך. ואי קשיא מ"ש דר"ש שזורי גבי קצצין גמורים תני כולו עשה כולו קצצין גמורין ורשב"ג לא תני כולו תשובתך דר"ש שזורי דאית ליה בילה וקא בעי למיתני לקמן מקצתו עשה קצצין גמורים משו"ה בעי לפלוגי בין כולו למקצתו תני כולו ורשב"ג דלית ליה בילה ולא מפליג בין כולו למקצתו לא תני כולו. עוד יש לדקדק בה דאמרינן נמצאת אומר ג' מדות בירק פול המצרי ולא מני אלא שתי מדות וי"ל דלא תני אלא מה שאינו מפורש בדברי רשב"ג ולא בדברי ר"ש שזורי בהך ברייתא כיצד רשב"ג תני דתרמיל לפני ר"ה סברי ב"ה דלעתיד לבא והיינו הביא שליש לפני ר"ה ואשמעין ר"ש דאפילו דחשב עליו לזרעו קודם הבאת שליש לפני ר"ה כדפרישית אשמעינן רשב"ג דמצטרף ומעשר מזרעו על ירקו וכו' ובבא דגמור דהיינו קצצין גמורין דתני ר"ש נמי בה זרעו לעבר וירקו להבא אשמעינן רשב"ג דאפילו זרעו לירק גרידא נמי הדין כן אבל בבא דתרמיל דקא מהני בה נמלך דזרעו חייב ולעבר וירקו פטור לא מצי למתני אלא כי איכא מחשבת תרמיל ותרמיל דעמו מניעת מים ג' עונות קודם ר"ה וענין זה כבר פירשו ר"ש שזורי כאן ואין לו לפרש ורשב"ג דלית ליה השרשה אפילו זרעו לזרע גרידא אם לא מנע ממנו מים קצצין גמורין דוקא הוא דאהנו ואשמעינן בברייתא דכי הוו גמורין ואפילו זרעו לירק אהנו. ובזה הפירוש שפירשנו עשינו שלום בפמליא של מעלה דר"ש שזורי מודה לרשב"ג ממדה רביעית ולהלן ואע"ג דהכא לא תני פול המצרי שזרעו לירק אע"פ שהביא שליש קודם ר"ה ולקטו אחר ר"ה בשעת לקיטתו עישורו וכולו מתעשר להבא בכלל מאי דתני הוא דמחשבת זרע אחרונה לא מפקעא אלא כי איכא הבאת שליש לפני ר"ה ומניעת מים משמע הא הבאת שליש לפני ר"ה גרידא לא אהני ואפילו איכא מחשבת זרע ומשו"ה לא תני הכא אבל אם לא מנע מים וכו' אפילו הביא שליש לפני ר"ה דההוא פשיטא דאין כאן שום מעשה לסייע למחשבת זרע דכ"ש דהוי לירק וכדפרישית אלא תני אבל אם הביא שליש לאחר ר"ה אפילו מנע וכו' משום דאע"ג דאיכא מעשה דהוי סיוע למחשבת זרע אינו מועיל. ואיכא לעיוני אם יש חילוק בין ירק קצצים לירק קצצים כגון קצצים גמורין עם מחשבת זרע וקצצים גמורין עם מחשבת ירק אם יכול לעשר מזה לזה שהרי לא דמו דיניקת ירק דיניק מקצצים גמורים שזרעו לירק הוי ירק ודאי ויניקת ירק דקצצים גמורים היכא שהביא שליש ראשון למחשבת זרע ויניקתו לעבר אלא משום דלא מנע מים ממנו דיינינן לעלין כירק ובשעת לקיטתו עישורו. ואפשר דאין תורמין ומעשרין מזה על זה דזה של מעלה ודאי ירק וזה של כאן יש בו ספק. ואפשר נמי דקצצים גמורין דירק וקצצים גמורים דזרעו לזרע אין תורמין מאלו על אלו מטעמא דאמרן והיינו דאמר ר' יוחנן בס"פ כלאי הכרם דפול המצרי בזרעים יש בו ספק ואפשר דר"ש שזורי נמי דהכא מודי בהכי ושמעינן בהך מדה דקצצים גמורים היכא דזרעו לזרע ואע"ג דחלין שניהן אין חלין בעצם דאין מעשרין מזה לזה וכדפרישית. ואפשר שמפני זה דלגה הרב ז"ל ולא כתב אלא בבא דזרעו לזרע ועשה קצצים גמורין וכו'. ואילו בבבא קמייתא דהיינו זרע וחשב עליו לירק להוסיף אהני מחשבתו האחרונה ומצטרף כולו לעבר ומעשר זרעו בהדי ירקו ומירקו על זרעו וכ"ש ירק עם ירק וטעמא דהתם חלין שניהן כאחת וליכא המלכה ותו דלקט ממנו לפני ר"ה משא"כ הכא דאין כאן מעשה כלל אלא דמן שמיא רחמו עליה ודבר ניכר לעין הוא הילכך זה לעצמו וזה לעצמו דכיון דלא מנע ממנו מים לגבי עלין בדין ירק קאי. וברייתא ה"ק לגבי זרע כיון דגמור הוא אפילו זרעו לירק ואפילו לא מנע וכ"ש מנע דינו לעבר ולגבי ירק אפילו זרעו לזרע וכ"ש לירק דינו להבא ומשו"ה קצצין אית להו דין זרע ועלין בדין ירק קיימי ולא מצטרף בהדי זרע אלא זה לעצמו ושנתו וזה לעצמו ושנתו: מדה ששית זרעו לירק ויש בו מעשה שמש להפקיע מקמייתא:
ומקצתו עשה קצצין גמורים. לפני ר"ה:
ומקצתו לא עשה. לפני ר"ה וזה על התנאי שאמרנו שלא לקט ממנו אלא אחר ר"ה וגם לא מנע ממנו מים ג' מורביות לפני ר"ה ועשה מקצתו קצצין וכו' ובתנאי דרישא דרצה שזרעו יהא לזרע וכדמפ' ר' ייסא בסמוך והיינו שחשב עליו לזרע לפני הבאת שליש והביא שליש ראשון במחשבת זרע דקודם גידול שליש קמא חשב עליו לזרע ולפני ר"ה אהני ליה לר"ש שזורי בילה:
וציבר גרנו לתוכו. ומעשרותיו לעבר ומערב קצצין גמורים עם שאינן גמורים וכבר פירשתי למעלה דירקו וזרעו דקתני הכא אין פירושו כי ההוא בבא דרישא אלא לישנא קיוטא הוא וזרעו היינו קצצין גמורים דמהני בהו מעשה חמה ועוד מחשבה דזרע לדונן לעבר וירקו היינו קצצין שאינן גמורים שאין לדון בהם לשעבר אלא בבילה אבל עלין קמאי עם ענין בתראי כבר תנא דבשנות לקיטתן עישורן בחמירתא דהיינו כולו קצצים גמורים וכ"ש בקילתא כדלעיל דפשיטא דלא:
קצצין. תרמילין כמו ההיא דריש כלאים וקצצוי דמיין לחרובא וכן בפ' במה מדליקין כאן קצץ בן זכאי תורמוסי תרומה הוציאן מתרמליהן כשהיה אוכלן. והקשו בתוספות בפ"ק דר"ה נהי דמועיל צבורת גורן לענין ישן וחדש ניחא היכא דמעשרות שוין אבל לענין שנייה הנכנסת לשלישית דשנייה מעשר שני ושלישית מעשר עני וכן חמישית הנכנסת לששית היכי מהניא ותרצו דיכול לתקן שיפריש מעשר אחר ויחלל על המעות ויאכל המעות בירושלם והמעשר יחלק לעניים.
תני ר' אבדימי דמן חיפה וכו'. כמו תניא אידך דתני ר' אבדימי דמן חיפה אליבא דר"ש שזורי גבי זרעו לירק:
ואפילו לא עשה כולו קצצין גמורים. אלא מקצתו עשה לפני ר"ה ומקצתו לא עשה אלא אחר ר"ה ולא לקט לא מאלו ולא מאלו לפני ר"ה:
זרעו מתעשר לשעבר. היינו קצצין גמורים:
וירקו מתעשר בשעת לקיטתו. היינו קצצין שאינן גמורים ושעת לקיטתן הוי להבא דבלא לקט הוא דקיימינן ולא גרירי קצצין שאינן גמורים בהדי קצצין גמורים ונראה דקשיין הני ברייתות אהדדי דבילה לא מכשרי' הכא: ומתרץ ר' ייסא לא קשיין דברייתא קמייתא מיירי שהביא שליש ראשון למחשבת זרע דקודם שחשב עליו לזרע לא הביא שליש עדיין בענין דאחר מחשבת זרע הוא דהביא שליש דהשתא זרעו הוי עיקר דהוי קצצין גמורים וגרירין שאינן גמורין אבתרייהו ומהניא בילה אבל אם כשחשב עליו לזרע היה אחרי שהביא שליש ראשון במחשבת ירק אפילו עשה מקצתו קצצין גמורין לפני ר"ה לא גרירי הני בהני ולא אהני בילה אלא ירקו דהיינו קצצין שאינן גמורין מתעשרין בשעת לקיטתן דהיינו להבא דהיא שנה שלישית כיון שלא לקט אלא אחר ר"ה והיינו ההיא דר' אבדימי דמן חיפה: