פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ב:ה:ז
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 2:5:7 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 2:5:7) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →שש מדות אמרו חכמים בפול המצרי וכו'. השתא מפ' דלא אזלינן בתר השרשה בפול המצרי אפילו שזרעו לזרע:
פול המצרי שזרעו לזרע. פי' הרמב"ם ז"ל דבהביא שליש לפני ר"ה מיירי והראב"ד ז"ל הוסיף עליו דבלקט ממנו לפני ר"ה מיירי דס"ל ז"ל דכי תני במדה שנית אבל אם הביא לאחר ר"ה וכו' בשלקט ממנו לפני ר"ה אתרי מדות קאי וק' דהא אמרינן לעיל דטעמא דזרעו לזרע דלעבר היינו משום דקסמא בידיה דזרעו לזרע הוא חי ממי השנה שעברה שמנע ממנו השקאת המים עונות הקבועים לו ולאו בהבאת שליש תליא מילתא ולאו בלוקט תליא מילתא ועוד דע"כ צ"ל דלר"ש שזורי דאפילו לא הביא שליש מתעשר לשעבר לענין זרעו וכדלקמן, ואפשר דפי' דבריהם ז"ל משום זרעו לירק הן דאפילו הביא שליש לפני ר"ה ולקט ממנו לפני ר"ה זרעו לירק מתעשר להבא וכ"ש כשהביא שליש ולקט אחר ר"ה ולא תני ליה אלא לרבותא דכשזרעו לירק כל זרעו מתעשר להבא ואפילו הביא ולקט לפני ר"ה. אבל מ"מ ק' לי דאפ"ה מתני' דקתני פול המצרי שזרעו לזרע כיוצא בהן והיינו דבהשרשה אזלינן ביה כפרגין ודוחן לדידהו לא מיתרצא מתני' דלא אשכחנא בדבריהם שום בבא מפורשת דתיסגי בהשרשה גרידא ומתני' וברייתא דת"כ משמע דבקליטה קפיד דוקא ומיקריא השרשה לכך הנכון בעיני דר"ש שזורי דמתני' היינו הך רישא דברייתא ובמחשבה פשוטה היא ולר"ש בהשרשה סגי דלא פלוג רבנן בין זרעו לזרע בזמן לשלא בזמן ותלמודא לעיל פי' בקבלתו דר"ש שזורי סברא דרבנן משום דאתינן לתרוצה אליבא דר' יוסי הגלילי דבמניעת מים ובבטחון המים תליא מילתא ולא תני לקמן לקט ממנו לפני ר"ה והביא שליש לפני ר"ה אלא כי איכא שתי מחשבות מורכבות זו ע"ג זו שחשב עליו לזרע בראשונה ואח"כ לירק משו"ה בעינן הביא שליש לפני ר"ה ובעינן נמי ליקט עליו קודם ר"ה לקיים מחשבת זרע מההוא זימנא דבהכי חלין שניהן כאחת ועוד דמעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו ולעבר אבל הכא דאין כאן אלא מחשבה א' גרידא פשיטא דאין צריך לא לקיטה ולא הבאת שליש לפני ר"ה ובהשרשה סגי דאיכא מניעת המים ובטחון המים. וזורעו לזרע ולא לירק קאמר דירקו פטור דדינו ככסבר דתנן במס' מעשרות פ' הכובש זרעה לזרע ירקה פטור וכל דינין השנויין כאן גבי פול המצרי שנויים שם נמי גבי כסבר אלמא כי הדדי נינהו ומשמע לקמן דר"ש שזורי בשדה בית הבעל קאי דגבי בית הבעל שנויים ג' עונות וכי בעי ליה לזרע להשקותו בעונות הצריכין לו וצריך לו חוזק השמש לחזק גרעיניו שיוקשו והיינו דאמרינן לעיל דחי ממי השנה שעברה דהיינו הנהר ?(א) אבל כי זרעו לירק צריך שיהא רק בוטח בגשמים דשנה הבאה דבבעל הוא זרוע וה"ק זרעו לזרע ולא לירק דהיינו דבטח בנהר ועוד דרוצה למנוע ממנו עונות מים הנהוגות להשקות הירק זרעו מתעשר לשעבר ?(ב) וירקה פטור:
זרעו לירק. דהיינו ליהנות מן החליפין רכין שלו דלאו דעתו למנוע ממנו מים אלא משקהו כדרך סילקא וחזרת ובודאי דבוטח בגשמים העתידים לבא דין הוא דמתעשר זרע וירק כדין כסבר ומתעשר להבא כולו והשתא אין כאן לקיטה כלל לפני ר"ה אלא אחר ר"ה ובשעת לקיטה הוא דמעשרין אותה וחזר הדין דירק הוא ובשעת לקיטתו עישורו. ועוד אני אומר דזרע טפל לירק ומצטרפין דאין הדבר תלוי כאן לרבנן אלא או במניעת המים או בהשקאת המים וכדפרישית. והראב"ד ז"ל נסתפק דכי זרעו לזרע גרידא ירקו מהו כלומר דאם לקט עלין שלו לאכילה מהו וכן כי זרעו לירק זרעו מהו כלומר הניחו לירק כ"כ עד שצמחו גרעיני זרעו לתוכו והוקשו וחבטן מהו והסכים הרב ז"ל דדינו ככסבר ושבת ודבריו נכונים וקיימין דבפ' הכובש גרסינן בהדיא גבי כסבר כל הדינין השנויים כאן גבי פול המצרי אלמא כי הדדי נינהו ובתוספתא גרסינן בהדיא פול המצרי שזרעו לירק אע"פ שהביא שליש לפני ר"ה ולקטו לאחר ר"ה מתעשר כולו ובשעת לקיטתו עישורו ומתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו ע"כ וה"נ תניא גבי כסבר ושבת דאלמא מתעשר כולו בין זרע בין ירק ולהבא ועוד דמעשר מירקו על זרעו וכו' דמצטרפין וכדפרישית ואע"ג דההיא אליבא דרשב"ג להלן אבאר דמיתניא נמי לר"ש שזורי. ועוד דפסקי השמועה דלקמן מתחוורין בזה וז"ל הרמב"ם ז"ל פול המצרי שהביא שליש לפני ר"ה אם זרעו לזרע מתעשר לשעבר זרעו לירק מתעשר להבא. והראב"ד ז"ל הגיה עליו ואמר והוא שלקט ממנו לפני ר"ה וכמה אני תמה על זה המחבר שסבר להורות מתוך התוספתא ומן הירושלמי ולא עלתה בידו כי אין התוספתא והירושלמי אצלנו מתוקנים כל צרכן ולא מספיקים כל הצורך והנה פול המצרי שהאריכו בו הרבה ולא הספיקו אמרו אם הביא שליש לפני ר"ה אם זרעו לזרע מתעשר לשעבר ירקו מהו פטור או לא.
זרעו לירק מתעשר להבא זרעו מהו פעור או לא. ולפי שמצינו במשנה שאמרה כסבר שזרע לזרע ירקה פטור זרעה לירק מתעשרת זרע וירק ובתוספתא נמי שנינו בשבת כה"ג ועל פול לא שמענו ומי יורה דעה ומי יבין שמועה אף כי מצא ספרים משובשים יורה ומסתברא אף זה הפול ככסבר ושבת הוא עכ"ד. ולדידי אין כאן ספק דתלמוד ערוך הוא כאן וכדפרישית וכ"ת א"כ לדידי הו"ל מדה באנפי נפשה ואנן שיתא תנן שבעה לא תנן תריץ דר"ש שזורי בתערובות מחשבות בפול המצרי קתני ואזיל ובהאי כללא דרישא שוה הוא פול המצרי לשאר מילי וכסבר ושבת נמי כה"ג הוי ור"ש שזורי ארשב"ג קאי דמנה ג' מדות בירק דפול המצרי ומודי ליה בהנהו ג' דהיינו היכא דנמלך דעקר ליה ממחשבה קמייתא או במעשה חמה דדמי לנמלך אבל היכא דמוסיף על מחשבה קמייתא מחשבה אחרת ר"ש שזורי פליג עליה ומוסיף ג' עלייהו דהיינו הני ג' קמאי והיינו דאיכא דחלין תרוייהו ומצטרפי ואיכא דחלין ואין מצטרפין ואיכא דאין חלין והך בבא דרישא דהיינו מחשבה גרידא לא שייכא בפלוגתא דרשב"ג ?(א) ומפני שהברייתא הזו ארוכה וקצרה ויש בה חלוקות וקל לטעות האדם בהן ראיתי למנות הנך מדות כאן דרך כלל שלש במורכבות. א' פול המצרי שזרעו לזרע וירק בבת א' וכן עשה דלא מנע מים או תחלה זרעו לזרע וקודם שיגיע זמן מניעת המים בענין דלא מנע מים חשב עליו לירק להוסיף ולקט ממנו לפני ר"ה והביא שליש לפני ר"ה. ב' זרעו לזרע וחזר וחשב להוסיף לירק וכן עשה דלא מנע מים ולקט ממנו לפני ר"ה ולא הביא שליש אלא לאחר ר"ה. ג' זרעו לזרע וחזר וחשב להוסיף לירק וכן עשה דלא מנע מים ולא לקט ממנו אלא לאחר ר"ה ולא הביא שליש אלא אחר ר"ה. שלש בעקירות. א' זרעו לירק וקודם הבאת שליש הוא נמלך עליו לזרע ולקט ממנו אחר ר"ה ומנע ממנו מים לפני ר"ה והביא שליש לפני ר"ה. ב' זרעו לירק ושוב חישב על זרעו לאוצר ויש מעשה חמה חשיב כנמלך אפילו דלא לקט ממנו ולא מנע ממנו מים לפני ר"ה ועשה קצצין גמורין כולו לפני ר"ה. ג' זרעו לירק ולא לקט ממנו ולא מנע ממנו מים לפני ר"ה אלא אחר ר"ה ומקצתו עשה קצצין גמורין לפני ר"ה ומקצתו לא עשה: מדה ראשונה זרעו לזרע וירק. מתחלתו א"נ תחלה זרעו לזרע ושוב חזר וחשב עליו לירק קודם עונת מניעת המים דכוונתו להוסיף היתה דכי זרעי לזרע ירקו היה פטור וכדפרישית וחשב עליו לירק ולחייב גם הירק במעשר אשמועינן דיש מדה דשתיהן חלין ומצטרפין ועוד דבן חשוב כאב והיינו כי הביא שליש ולקט לפני ר"ה ולא מנע ממנו מים לפני ר"ה דמצד דהביא שליש לפני ר"ה ועוד דליקט ממנו לפני ר"ה דלקיטת עלים בההוא זימנא כמו מדל בגפנים חשיבי שלא יפזר כחו בעלין אלא שיתעכב בו כדי שיוקש זרעו דבבהיא זימנא הליקוט סבה לחייבו כלו כדי שיצטרף אפילו לקיטה דלאחר ר"ה דחשיב כלפני ר"ה ועוד דחשיבי עלין כאב ומעשר מירקו על זרעו דאחשבה למחשבת זרע ומצד דלא מנע ממנו מים לפני ר"ה אחשבה למחשבת ירק דלא חל מחשבת ירק על זרע אלא בכה"ג כדאיתא בפ' הכובש במס' מעשרות. ומנא לן דבלא מנע קמיירי דמדקתני להלן גבי נמלך דלא חלה מחשבת זרע אא"כ מנע ממנו ג' מורביות ומניעת מים הוא דקאמר וכמו שאפ' להלן מכלל דעד השתא בלא מנע קמיירי ומאן דכר שמיה. והשתא כיון דהביא שליש לפני ר"ה וליקט קמי ר"ה דאחשבה למחשבת זרע ושעה שחשב עליו לירק הוה קודם שהביא שליש קמא למחשבת זרע דבהדי רישא קתני לה דשתי מחשבות בה היו אע"ג דמחשבת ירק מאוחרת היא כיון דנעשה מעשה לירק דלא מנע ממנו מים דמו להו לבת א' הילכך בין לענין דשתיהן חלין ובין לענין צירוף אהנו מעשיו ואהניא מחשבתו לכאן ולכאן ומעשר מירקו על זרעו ואפילו לקיטת עלין של אחר ר"ה מצי לעשר מינייהו על זרעו אע"ג דזרעו אב וטעמא דחלין כאחת וכדפרישנא ומשו"ה לא תני הכא כדתני לקמן זרעו לירק ושוב חשב עליו לזרע דהשתא הנך תלתא בבי באחרון מסכים לראשון מיירי אלא שמוסיף ומשו"ה מעשר מזרעו על ירקו ושניהם לשעבר. אבל גבי עקירות קתני לה דלעקור הוא דאתי דמעיקרא חשב עליו לירק ושוב חשב עליו לזרע דכשחשב עליו לזרע היינו לעקור ולדונו לעבר דאי להוסיף מאי קא מוסיף והלא חייב זרע וירק כשזרעו לירק אלא לעקור הוא דבעי והכא דבמסכים לראשון קאי לא קתני אלא חשב לזרע ושוב חשב עליו לירק להוסיף דכשחשב עליו לזרע ליכא חיוב מעשר אלא בגרעינין ולא בעלין כדין כסבר וכשחשב עליו לירק להוסיף הוי דאיכא תרתי וחלין שניהם כאחת: מדה שנית אם הביא שליש לאחר ר"ה ולקט ממנו לפני ר"ה. כדמפ' ואזיל דחלין ואינן מצטרפין:
זרעו מתעשר לשעבר. נ"ל לפ' מדקתני זרעו מתעשר וכו' ולא קתני זרעו לזרע מתעשר לשעבר דארישא סמיך דמיירי בזרעו לזרע וירק או שזרעו לזרע וחשב עליו נמי לירק כדמעיקרא וזרעו היינו גרעיניו וירקו היינו עלין וחלפין ובהאי פי' א"ש דלא מנע ממנו מים כלל ומאן דכר שמיה. ואי ק' דהא קתני נמי לקמן זרעו לזרע וחשב עליו לירק וכו' ומה חילוק יש בין ההוא דלקמן להאי דהכא והתם תני באין לידי מחשבה והכא לא תני הכי תריץ לא דמי ההוא דלקמן להאי דהכא דההוא בנמלך מיירי דחשיב עליו לירק ולהפקיעו מזרע ולעבר וכמו שאפ' לקמן בס"ד והאי דהכא לאו בנמלך מיירי אלא לחייבו גם לירק קאמר וארישא קאי וכדפרישית ולא עקרין נפשין מבבא קמייתא אלא בענין הבאת שליש בלבד וכ"ת מאי שנא הביא שליש לפני ר"ה ללא הביא דברישא אמר דזרע וירק שייכי אהדדי ומצטרפין ומעשר מירקו על זרעו וכו' ושניהם לעבר והכא דהיינו מדה שנית מפלגינן ירקו מזרעו דגבי ירקו אמרינן אחר לקיטתו עישורו תריץ דלעיל אמרינן דבתר שליש קמא שדינן שני שלישים האחרונים דגמרינן מחג הסוכות וכו' דכיון דהביא שליש לפני ר"ה שני שלישים אחרונים בתר קמא שדינן להו וכיון דגבי זרע אמרינן הכי ירקו נמי דהיינו חיוב העלין שרצה לטופלם ולחייבם בתר זרע שדינן להו וטפלין לזרע הוא דהוו וכן כתב ר"י בפ' בכל מערבין דשחליים וכו' אע"ג דמתעשרין זרע וירק כדתנן בפ' הכובש דחמירי דמתעשרין זרע וירק היכא דזרען לזרע דטפל ירק לזרע ומתעשרין בזמן הזרע אבל הכא כיון דלא הביא שליש לפני ר"ה אין לנו על מה לסמוך וזרעו שאני משים דכל זרעו לזרע כיון דאיכא השרשה לעבר דיינין ליה כדתנן במתני' ואע"ג דהתם בזרעו לזרע גרידא קאמר כ"ש הכא דכיון דלקט ממנו לפני ר"ה אוקו לחיובא דזרע ואהני דחיילא דדמי למדל ולענין עלים כיון דלא מנע ממנו מים ועוד דלא הביא שליש לפני ר"ה אין לו כח לתפוס טפלה עמו ואינו מעשר מירקו על זרעו ואפילו לקיטה לפני ר"ה דקדושה בקדושת זרע וכ"ש לקיטה דבתר הכי דחלוקות זו מזו אפ"ה לבתר ר"ה דיינין להו דירק לחוד וזרע לחוד:
וכשלקט ממנו לפני ר"ה. אמרה ראשונה הוי תנאי צריך דלא סגי בלא"ה והיינו טעמא דאע"ג דהתם זרע וירק כלהו חד בבא כדקתני ומעשר מזרעו על ירקו וכו' מ"מ כל ירק דרכו ליגדל על כל מים וכדי לנתקו ואפילו לקיטה דלאחר ר"ה לטופלו בהדי זרע דוקא כיון דליקט קמי ר"ה מחשבת זרע מחשבה קיימת היא ומחשבת ירק הויא טפלה וחיילא בהדי זרע ואע"ג דבפ' הכובש אמרינן כסבר כיון שליקט ממנה שתים ושלש מרעיות באה במחשבת ירק דהיינו אריות שכ' הרמב"ם ז"ל היינו טעמא דהתם נהג בו כדרך השחת שגוזזין אותו כדי שלא יעשה זרע וילך כחו בעלין ולכך אמרו שתים ושלש שתלים במקום כחוש ושלש בדשן אבל הכא לקיטת עלין דקמי ר"ה לקיטה בדילוג הויא כיון דבבעל קא מיירי כמו שכ' למעלה וכיון שקודם ר"ה עדיין יש כח בשמש הלקיטה בההוא זימנא למדל דמיא כדי שלא יפזר כחו בעלין אלא שהכח ילך בזרע בענין שהלקוט לפני ר"ה הוי טעם לחיובי הזרע ולעבר ומצד שלא מנע ממנו מים נראה שכוונתו לירק ולהבא הילכך כיון דאיכא פעולות הפכיות זו מזו חיילן תרוייהו ומצטרפי שניהן לעבר כיון דהביא שליש לפני ר"ה דגמרינן מחג הסוכות וכמו שכ' למעלה. ובמדה שנייה דלא הביא שליש ליקט ממנו לפני ר"ה הוי תנאי צריך והיינו טעמא דזרעה שדינן ליה לעבר והוי שני כטעמא דר"ש שזורי דבהשרשה סגי ואע"ג דר"ש לא בעי ליקט אלא בהשרשה לחוד סגי דהיינו בדליכא מחשבה אחרת כגון אורז ודוחן אבל הכא שיש מחשבה אחרת שחישב עליו לירק והן הפוכות זו מזו דמעיקרא זרע קדוש ועלין חולין והשתא שניהם קדושים ושנים שלהן חלוקין דזה מעשר שני וזה מעשר עני וינקי מהדדי הילכך כיון דליקט ממנו לפני ראש השנה יש לנו לחוש ולקיים מחשבת זרע ומטעם דלא מנע המים הירק חייב לקדושתו וזרע נמי חייב לקדושתו הילכך לא מצטרף ומעשר ירק לעצמו וזרע לעצמו וכ"ש דלא מצטרף ירק לירק ואילו גבי בבא שלישית דאין כאן לקיטה ולא שליש לפני ר"ה טפל זרע לגבי ירק והכל הוא להבא והרמב"ם ז"ל לא פי' בזה שום דבר. עוד אני רואה בדברי הרמב"ם ז"ל דמפני הקושיא פי' דהכא בזרעו לזרע גרידא קאמר וירקו היינו זרעו לירק גרידא וז"ל הרמב"ם בפ"א דמעשר שני לא הביא שליש לפני ר"ה אם זרעו לזרע זרעו מתעשר לעבר וירקו בשעת לקיטתו עישורו והוא שלקט ממנו לפני ר"ה ע"כ ולא נזהר הרב ז"ל דהך סברא לא ר"ש שזורי היא ולא רשב"ג היא לא ר"ש שזורי היא דהוא דאמר במתני' דבפול המצרי שזרעו לזרע בתחלה בתר השרשה אזלינן ביה לדונו לעבר ולא בעינן לקיטה כלל כיון דלא אחשביה לירק ומשו"ה אע"ג דלא הביא שליש לפני ר"ה אכתי גבי זרעו לעבר דיינינן ליה דאינו יונק הזרע מקדושה הפכיית ועוד דאם זרעו לזרע ירקו פטור הוי מדקתני בתוספתא מתעשר כולו גבי זרעו לירק הא זרעו לזרע אינו מתעשר כולו וכדפרישית לעיל ולא רשב"ג דרשב"ג פליג עליה בברייתא ואמר דב"ה סברי דדוקא גמור לגמרי דהיינו קצצין גמורין דלקמן הוא דמתעשר לעבר ושמואל פסיק כרשב"ג ואמר דהכל הולך אחר גמר פרי וליכא שום מין דאזול ביה בתר השרשה וכבר פסק הרמב"ם מימרא דשמואל עלה דמתני' וז"ל בפ' הנז' האורז והדוחן והפרגין וכו' אע"פ שהשרישו קודם ר"ה אין הולכין בהן אלא אחר גמר פרי ומתעשרין להבא וכן פול המצרי אע"פ שמקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו לאחריו צובר גרנו לתוכו ותורם ומעשר מן הכל כאחד שהכל הולך אחר גמר פרי עד כאן כלומר מצי לצבור הכל ואין כאן חדש וישן אלא הכל הולך וכו' אם לא שנאמר לדעת הרב דלקט שאני דחשיב כהביא שליש לפני ר"ה ואינו כן דליקט לא אמרו אלא כדי שתחול מחשבת זרע ועלין יהו טפלין ויחשבו כאב וצירוף נמי איכא וכדפרישית ולפי זה ה"נ לענין הלכה מתעשר להבא כיון דהביא שליש לאחר ר"ה ואפילו הביא שליש ולקט לפני ר"ה נמי לרבנן הוי להבא ואם לא מנע ממנו עונותיו וכמו שאפ' אלא דוקא הביא קצצים גמורין לפני ר"ה הוא דהוי לעבר ול"ש כשזרעו לזרע ואח"כ לזרע ולירק ואפילו לירק גרידא וכמו שאפ' קצצין כולן לעבר כיון דנגמר וכן דעת הראב"ד ז"ל אלא שתלה הטעות בלשון הגמ' וז"ל א"א הירושלמי שהעתיק ממנו משובש דבריו היאך יהיו מתוקנים שאם לא הביא שליש לפני ר"ה איני מתעשר לעבר שהרי פסק שמואל הלכה שהולכין בהן אחר גמר פרי וכשזרעו לזרע הו"ל לומר מתעשר להבא עכ"ל ואני רואה לשון הגמ' מדוייק דמילתיה דר"ש שזורי הוא דמיידינן ולאו מילתא דרשב"ג וכבר פירשתיו ושטף לשון הירושלמי גרם לרב ז"ל לטעות. וקשה לי מה שכתב הרב המשיג דנראה מדבריו דגמר פרי דקאמר שמואל היינו שליש משמע דיכולים לעמוד עליו דאי הכי לראשונים דאמרי דלא מצו חכמים למיזל בהו בתר שליש דזה מביא וזה אינו מביא תיקשי להו משמואל דאמר הכל הולך אחר גמר פרי כיון דלדעתו גמר פרי היינו שליש והא לא יכלו לעמוד עליו ועוד דהא רשב"ג בהדיא קאמר על מה נחלקו על התרמיל ולא מודו ב"ה לשעבר אלא על הגמור ועוד דהא מודי ר"ש שזורי למטה לרשב"ג במדה חמישית דכי לא ליקט ממנו לפני ר"ה וגם לא מנע ממנו מים לפני ר"ה בין זרעו לירק בין זרעו לזרע לא דיינינן בזרעו לעבר אלא אם עשה קצצין גמורין משמע דבקצצים גמורים מיהת מודי לרשב"ג והיינו דגמר פרי הוא דמהני דוקא דכיון דנקט ברישא הביא שליש לפני ר"ה ובעי מניעת מים ולבסוף נקט קצצין גמורים דהיינו תרמילין גמורים דקאמר רשב"ג ואפילו בלא מניעת מים משמע דגמר לחוד ושליש לחוד ונראה דשליש היינו שעשו תרמיל בתחלתו הכתוב בברייתא דרשב"ג וקצצין גמורין היינו שנגמרו פולין לתוכן כל צרכן וטעמא דכי הגיעו לקצצין גמורין כולן או רובן בודאי ניכר לעין הוא וגמר מלאכה הוו ויפה דקדק הרמב"ם ז"ל שכ' גבי אורז ודוחן גמר פרי דוקא ועוד דהתם בר"ה מוכח בהדיא דגמר פרי יותר משליש הוא וכן דעת רש"י ז"ל במס' ר"ה ונמצא עכשו דחלוקין עליו חבריו על ר"ש שזורי אף בראשונה ופול המצרי אפילו במחשבת זרע גרידא ואפילו הביא שליש לפני ר"ה וגם ליקט ממנו לפני ר"ה אם לא מנע מים לרבנן לא אהני כלל לדונו לעבר אלא דוקא קצצין גמורין הוא דמהני דאין החילוק תלוי אלא בגמר הפרי: מדה שלישית ליקט ממנו לאחר ר"ה ולא הביא שליש לפני ר"ה מתעשר להבא. וכרשב"ג כדמפ' בתוספתא כיון דזרעו ?(א) לא מצינו לו סיוע בין ירקו בין זרעו להבא וכ"ש זרעו לירק גרידא דכיון דלא חיזקה למחשבת זרע דלא ליקטה ממנו לפני ר"ה ועוד דעד מדה רביעית בלא מנע ממנו מים מיירי ועוד דלא הביא שליש לפני ר"ה למחשבת זרע קמא כלל א"כ בתר להבא אזלינן ביה ואין חלין מחשבותיו אבל מצטרפין להבא ומעשר מירקו על זרעו וכו' כמו זרעו לירק גרידא ומתני' דקתני דזרעו לזרע כיוצא בהן כלומר דבתר השרשה אזלינן ואע"ג דלא הביא שליש לפני ר"ה דהא לא מדכרינן אלא השרשה בלחוד התם מחשבת זרע גרידא הויא והנה נשלמו ג' מדות כשהמחשבה באה להוסיף ולא לעקור. והשתא תניא ג' מדות כשהמחשבה באה לעקור המחשבה הקודמת: א' והיא מדה רביעית זרעו לזרע ושוב חישב עליו לירק. כבר פירשתי למעלה דהכא בנמלך קמיירי וטעמא דהא הך בבא תני לעיל בהדי זרעו לזרע ולירק ודן דין א' לשניהם ומאי קמ"ל באין לידי וכו' הא תני לה רישא ותו כי תני מציעתא זרעו לירק וחשב עליו לזרע היינו ע"כ בנמלך ולעוקרו מדין קמא קתני דזרעו לירק והיה מתעשר להבא וחישב עליו לזרע ולפטור עלי ירקו ולדון גרעיניו לעבר קמיירי מדקתני לעולם אין מחשבת זרע חלה עליו אא"כ מנע ממנו ג' מורביות ולקמן אבאר דמניעת מים הוא דקאמר דהויא גרמא לחול המחשבה דהיינו לחייבו לעבר כדקתני במתני' לקמן ובהביא שליש לפני ר"ה ובהני תנאים מתקיימא מחשבתו ולמה חשב מחשבה זאת אי לחיובי גם הזרע והא מחויב ועומד הוי במחשבת ירק גרידא כדלעיל והיכי קתני דלא חלה אלא בשני תנאים אלא ודאי לעקור מחשבה קמייתא קא בעי ומשו"ה בשני תנאים מתקיימא מחשבתו אבל אם לא הביא שליש אלא אחר ר"ה עשבים הוי וזרעו מתעשר להבא וירקו וזרעו שוין להבא שלא כמחשבתו אחרונה דמחשבתו לעבר היתה אלמא דכי אמרינן בהני בבי דחלה מחשבתו היינו לחיוביה לעבר ולהפקיעו ממה שהיה הוא דעסקינן השתא א"כ דכוותה דקתני השתא זרעו לזרע ושוב חישב עליו לירק בנמלך הוא מיירי וה"ק זרעו לזרע גרידא דבנהר ובקילון היה בוטח וזרעו היה חייב לפני ר"ה וירקו פטור וחישב עליו לירק דבטח בגשמים העתידים לבוא לאחר ר"ה והיינו להפקיעו מלעבר ולחייבו כולו להבא ולא מנע ממנו מים לפני ר"ה וקתני באין לידי מחשבה. ווש לדקדק אמאי תני באין לידי מחשבה ליתני חלה מחשבתו או ליתני בא במחשבה כדתני כעין הני גווני בפ"ק דערלה אלא ה"ק דבאים עלי הירק של זה אחר מחשבתו דהיינו לגבי עלין דוקא דמעיקרא פטורים היו דחייבין לעלי הירק ואפילו ורק דקמי ר"ה עם ירק דלאחר ר"ה והו"ל כזרעו לזרע וירק ואע"ג דחשב להפקיע לגבי דינא דעלין הוא דנשתמש ממחשבתו אחרונה אבל לא לענין זרעו ואע"ג דלא הביא שליש לפני ר"ה אפ"ה זרעו במקומו עומד ולעבר אבל לגבי עלי ירקו כיון דלא מנע ממנו מים לא אחזקה ולא אחשבה למחשבת זרע ולפטור ירקו ואהני מחשבתו לחייב עלין דירקו ולא לענין הפקעה אע"ג דהוא חישב תחלה להפקיע והיינו דלא קתני הכא מעשר מזרעו על ירקו וכו' דאין מחשבתו דהפקעה מועלת כלום וחיובא נקטינן והפקעה לא נקטינן ובהך לא מהניא ליה נמלך לעבור אלא דינה כשנייה דירקו להבא וזרעו לעבר. אלא במדה הרביעית שמנו חכמים בכאן הוא דיש שינוי בה והיינו זרעו לירק וחישב עליו לזרע. ובלא ליקט לפני ר"ה מיירי כדקאי לעיל דלא תני אלא מה שעשה כדי לעקור מחשבה קמייתא ומאי דסייע לו הזמן כדי לקיים מחשבה בתרייתא דהיינו הבאת שליש קמי ר"ה ומנע ג' מורביות אבל מילתא חדתי דעבד יותר כדי לעקור לא תני דבתרי מילי סגי ובבית הבעל מיירי כדתני בתוספתא וה"ק אם זרעו לירק בבית הבעל ונמלך לפני ר"ה שלא יהא לירק אלא לזרע לדונו לעבר ולפטור ירקו אם הביא שליש לפני ר"ה וגם מנע ממנו ג' עונות מים לפני ר"ה כדי שיתקשה ויהא זרעו משתמר ומתקיים מהני מחשבתו לדונו לעבר אע"ג דהיה עומד מתחלתו להבא דלירק היה עומד וכ"ש היכא דתחלתו זרעו לזרע ומנע ממנו מים לפני ר"ה דכיון דליכא המלכה פשיטא דפטור ירקו ואהניא מחשבתו: