פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית א:א:ד
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 1:1:4 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 1:1:4) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →התיב ר' יונה. למאן דפריך ויעקרו אותם:
פרשת דור המבול וכו'. כי ההיא דאמרינן בפ' חלק רועה עקרה לא תלד וכו' וכן פרשת המלואים כל אותה ברייתא דת"כ:
אלא כדי להודיעך. מעשים הראשונים וה"נ כדי להודיעך מה סייג תקנו הראשונים על זמן תוספת דאורייתא ואין קושיית ויעקרו כלום:
ר' מנא אמר וכו'. תירוצא אחרינא לקושיית ויעקרו אותם מן המשנה:
א"כ למה מזכירין דברי היחיד. הכי איתא התם ר' יהודה אומר א"כ למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלן דמעיקרא תני טעמא שאם יראה שום ב"ד דברי היחיד ויסמוך עליו יכול לסמוך עליו ור' יהודה חולק עליו והיה אומר בלשון אחרת א"כ למה מזכירין וכו':
לבטלן. מן התוספתא דעדיות משמע דלשון המשנה חסר והו"ל כאילו שנינו א"כ למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין כדי לבטלן וכדי לבטלן הוי תירוצא דמילתא כדמפ' ואזיל:
שאם יאמר לך וכו'. דלא ס"ל לר' יהודה דיכול שום ב"ד לסמוך על היחיד בשעת הדחק דאין מזכירין דברי היחיד בין המרובין אלא לבטלן וכן פירש"י ז"ל שם:
שאם יאמר לך אדם כך אני מקובל יאמרו לו כאיש פלוני שמעת. ואתה סבור שמפי מרובין נאמר לא נאמר אלא מפי אותו יחיד:
באיסור שני פרקים וכו'. בזמן איסור שני וכו' דהיינו קודם שבטלה קדושת הארץ [אבל השתא בטלה קדושת הארץ ור' יוחנן ס"ל בפ' הערל דסמכינן אשאני אומר וכמו שאני עתיד לכתוב לקמן בפ' ג' ארצות בס"ד]: