פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ו:ג:ד

מנורת הזהב ונרותיה לבער בערב. גבי אביה כתיב בד"ה:

ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט. בד"ה בבנין שלמה ונראה דת"ק יתרץ האי קרא לבערם לנוי אבל לא למצוה שאמרה תורה:

זהב סגור. מפרש ביומא בשעה שמוכרין אותו נסגרות כל החנויות שמוכרין הזהב:

והפרח והנרות. באותה פרשה כתיב ופירש רש"י ז"ל בפירושו לד"ה כנגד הפרח שהוסיף משה בפרשת בהעלותך עד ירכה עד פרחה שלא נאמר בפרשת תרומה:

והנרות. הן כמו בזיכין לתת בהן שמן קריזוליש בלע"ז ובפ' שתי מדות מפרש אם עשויין מגופה של מנורה או בפני עצמן:

והמלקחיים. צבתים קטנים שמגביהין הפתילה לישבה על פי הנר כהוגן או לחלקה בשעת דישון והטבה:

הוא כלתו לזהבו של שלמה. כדמפרש שאלף ככר העמידן על אחת:

ולא חסרה כלום. אלא דינר ובשמנים פעם היכי אמרת דאלף ככר הכניסו אלף פעמים לכור עד שעמדו על ככר אלמא בכל פעם חסר ככר:

עד דלא קם על בורייתה הוי חסר סגי. עד שלא נצרף ונזקק יפה שלא עמד על ברירותו וזיוו היה חסר הרבה בכל פעם:

מדהוה קאים על בורייתה לא חסר כלום. כלומר כיון שצרפוהו בזמן שלמה כל כך לא חסר כלום אלא דינר ובשמונים פעם ואיתא להך מילתא בפ' הקומץ רבא: