פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ו:ג:ב
Sirilio on Yerushalmi Shekalim 6:3:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Shekalim 6:3:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →תני של כסף היו. איכא תנא דאמר של כסף היו ופליג אמתני' והכי אשכחן לר' יוסי בר יהודה דאמר פ' שתי הלחם שנים היו באולם אחד של כסף ואחד של זהב וכו':
לית כאן של כסף. לא שנינו במשנתנו אלא של שיש:
מפני שהוא מרתיח. ומסריחין הקרבים וא"ת והא אמרינן במס' שבת בפ' שואל דנותן בשבת על כריסו של מת כלי מקר וכלי מתכות אלמא דמקררי ולא מרתחי וי"ל כדאמרינן בפ' לא יחפור גבי חול לחמימי מחמם ולקרירי קריר כלומר דבר שהוא חם כגון קדרא כשטומנין בו לצורך השבת אותה ודאי מחמם ותופש לה החמימות אבל דבר שהוא קר אינו מחמם וה"נ בכסף דבר שהוא קר כמו המת הוא מקרר אבל דבר שהוא חם כמו הקרביים כשמוציאין אותן מן הבהמה הן חמין מחממין הכסף והוא מתחמם ואח"כ נכנס בקרביים החום של הכסף ואם היו נותנין אותן על שולחן הכסף שמא היה הכהן מתעכב מחמת שהיו עסוקין בהרבה מלאכות לא היו יכולין להקטירן מהר והיו באין הקרביים לידי סרחון וכן באותו שמניחין בו האברים אפשר שלפעמים לא היו זריזין כל כך ומרתיח:
ולא הסריח בשר הקדש מעולם. משנה היא במס' אבות פרק בתרא:
אין מזכירין מעשה נסים. כלומר אניסא לא סמכינן:
כך מוציאין אותו חם. וכיון שלא היה מתקרר אלא לעולם בחומו כשעת הוצאתו מן התנור יניחוהו בשל כסף דליכא למיחש שמא ירתיח דכשנתחמם הכסף או העץ מתקרר הדבר החם אז פועל בו החום ומתעפש:
שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו. שהוא חם ביום שנלקח מן השולחן והאי קרא בלחם הפנים כתיב בספר שמואל:
הם מעשה נסים. ולא סמכינן אניסא ואפשר שיבא ומתעפש ואע"ג דסדורו מבפנים היה בזהב ולא חיישינן להתעפש שאני התם דגזירת הכתוב הוא דשולחן שמסדרין עליו לפני ה' להוי דזהב ועוד דשם מקום מצותן מגין עליו הנס שלא יתקרר כלל כדי שלא יתעפש שיאכלו אותו הכהנים וכדי שיראו הכהנים דמשולחנו של מקום קא אכלי מגין עליו וסילוקו נמי היה חם אבל ההוא דאולם לא הוי במקום מצותו וחיישינן דלמא מתקרר ויפעל בו החום ולא סמכינן אניסא דכתיב לא תנסו את ה' אלהיכם ובפ"ק דיומא גבי הא דתניא לא היו מניחין אותו לאכול דברים המביאין לידי קרי פריך ולא זה אחד מן הנסים הנעשים בבית המקדש דתנינן תמן לא אירע קרי לכהן גדול ביוה"כ ומשני ר' אבין על שם לא תנסו וגו' והיינו תירוצא דהכא ור' יוסי בר אבון משני דההיא מתני' דאבות במקדש ראשון ומתני' דיומא במקדש שני והכא לית להו תירוצא דר' יוסי בר בון אלא מתני' דאבות במקדש שני נמי מיתנייא אלא טעמא על שם לא תנסו וכדפרשינן ובגמרא דילן במס' תמיד פ' לא היו כופתין מייתי לה ופריך הכי מכדי אין עניות במקום עשירות נעבדו דכסף נעבדו דזהב כלומר ההוא דאולם שמניחין עליו לחם בכניסתן להיכל לאשמעינן דמעלין בקדש להוי דכסף דלבסוף יניחו על של משה דזהב וזה שנותנין עליו האברים להווי דזהב וכן הנהו דקרביים אבל ההוא דנותנין עליו כלי שרת דהוי של כסף לא קשיא דההוא לא משמש לעבודה אלא להכנת כלים בעלמא ומשני מפני שהוא מרתיח ואיכא דמפרשי התם דלא פריך אשולחן דאולם דמניחין לחם הפנים בכניסתו אלא אשולחן דקרביים דוקא הוא דפריך וגרסינן האם במתני' גבי שולחן דאולם אחד של כסף וכו' וליתא דהא בפ' שתי הלחם גרסינן של שיש ועוד דבגמרא דהכא משמע בהדיא דאכולא מתני' פריך הילכך ההיא דתמיד נמי הכי מיפרשא וכן פירש שם המפרש מפני שהוא מרתיח את הלחם ומתחמם וממהר להתעפש ע"כ והוא הולך על דרך פירושנו:
לא היה שם לחם. טהור אלא טמא מהו להכניסו לשבת הבאה:
תמיד. ואפילו פסול דטובא תמיד כתיבי גבי לחם הפנים והכי תנן בפ' כיצד צולין חמשה דברים באים בטומאה ואין נאכלין וחד מינייהו לחם הפנים ועוד נראה לפרש לא היה שם לחם חדש שלא אפו בשבת זו מהו להניח הישן של שבת שעברה כגון לסלקו והדר לסדרו לקיים מצות ביום השבת יערכנו ואסיקנא דשרי וזה עיקר דלפירוש קמא מאי קא מיבעי להו מתני' היא ועוד נראה דשייכא הך בעייא לסוגיין דלעיל דכיון שהוא חם בשעת סילוקו אע"ג דישן הוא הוי חדש: