פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ו:ג:א

שעליהן היו מדיחין את הקרבים. כדאיתא בפרק לא היו כופתין:

של שיש נותנין עליו את האברים. להקטירן על גבי המזבח וקשה דתנן במס' תמיד פרק לא היו כופתין דהיו מוליכין הנתחים של עולה ומניחין אותן מחצי כבש ולמטה ותירץ הרא"ש ז"ל דהכא מיירי בעולת יחיד דפעמים שכהן אחד מקריב עולה לבד ומניח האברים על השולחן עד שמעלין זה אחר זה אבל תמידין ומוספין הכהנים הזוכין באברים מקבלין אותן מיד ומוליכין אותן לכבש ומניחין אותן מחצי כבש ולמטה והראב"ד ז"ל כתב דטעמא משום דזימנין דהוו נפישי קרבנות ולא היה הכהן המקטיר איברי עולות נדבה מספיק להקטירן לאלתר עד שימתין שיתעכלו קצת מהן על המערכה ואז היה מקבל מן המושיטין לו האיברים ומניחן על השולחן שאצל המזבח והכבש ולפיכך היה עומד במערבו של כבש כדי שלא יצטרך להפוך אחוריו כלפי המקדש כשהיה מקבל מן המושיטין ע"כ:

ועל של כסף נותנין עליו כלי שרת. דאמרינן במס' תמיד נכנסו ללשכת הכלים הוציאו משם תשעים ושלשה כלי זהב וכלי כסף:

אצל פתח הבית. לסוף האולם אצל פתח ההיכל:

על של שיש נותנין עליו לחם הפנים בכניסתו. ולא היו מניחין אותו שם אלא להראות שמעלין בקדש דעכשיו מניחין אותו על של שיש ומיד מכניסו בהיכל ומסדרו על של זהב אותו של משה ע"ה למ"ד אפייתו דוחה שבת:

ועל של זהב ביציאתו. עד שיוקטרו הבזיכין כדאיתא בפ' שתי הלחם ובגמרא מפרש דאיכא נמי בהיכל עשר שולחנות שעשה שלמה והכא לא מני להו משום דלא חשיב אלא אותן שמשתמשין בהן ובאותן של שלמה לא היו מסדרין כדאיתא בגמרא ובג' מפרש דאותן שמדיחין וכן אותן שמניחין האיברים אצל המזבח להקטירן וכן אותן שמניחין לחם הפנים בכניסתו אמאי הוו של שיש לתקנו של כסף כיון שאין עניות במקום עשירות:

שמעלין בקדש ולא מורידין. בפרק שתי הלחם יליף לה מקרא: