פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ד:ד:י
Sirilio on Yerushalmi Shekalim 4:4:10 (Sirilio on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:10) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →חבריא בשם ר' יוחנן וכו' טעמיה דהדין תנא. דאמר לעיל המקדיש נקבה לעולתו ולפסחו דקדשא קדושת הגוף ועושה תמורה:
דכתיב ואם כל בהמה וכו'. ולא מייתי לה לעיל ונטר ליה עד הכא אלא משום דלעיל בעי לפרושי אלו תנאי דסברי כר' יהושע דהיינו ר"ש והכא משום דבעי לאתויי אידך דר' זעירא דדמיא לאידך דר' זעירא דאמר כל שאינה ראויה ליקרב לא היא ולא דמיה קדושה קדושת דמים וה"נ קאמר הכא כל שאינה ראויה ליקרב לא כאן ולא במקום אחר אינה עושה תמורה יצתה נקבה וכו' ור' יוחנן מפרש טעמא אחרינא בהאי תנא:
ואם כל בהמה טמאה. בפרשת תמורה כתיב וס"ל לר' יוחנן בפרק בתרא דתמורה דהאי קרא בקדשי מזבח מיירי דאפילו קדשי מזבח בעי העמדה והערכה כדאמרינן התם ונקבה נמי קדשי מזבח הוי דהא נתפסת בקדושת הגוף ועושה תמורה:
מה ת"ל טמאה. דאי לאשמעינן בעלת מום עובר כיון דכתיב אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' סגי טמאה לאותו השם כגון נקבה דטמאה לגבי עולה וממירין וכו' וקאמר בהדא כתיב והעמיד והעריך והא נקבה אינה בכלל העמדה והערכה דאמרינן בפרק בתרא דתמורה דבעל מום מעיקרו לא בעי העמדה והערכה משום דכתיב אותה ואע"ג דהאי קרא התם בתמורה דרשינן ליה לבעל מום קבוע מדכתיב אשר לא יקריבו ממנה שאין קרבין ממנה לעולם יצא בעל מום עובר שקרבין ממנה לאחר זמן משמע דאפילו בבעל מום קבוע איכא העמדה והערכה ועושין תמורה ה"מ כי קדם הקדשן למומן אבל הכא קדם מומו להקדשו דהא כי אקדשה נקבה הואי וכתיב אותה והכי תנן בפ"ב דבכורות ופירש רש"י ז"ל התם דמסתברא דקרא בקדם הקדשן למומן מיירי דרוב שמקדישין למזבח מקדישין תמימין או בעל מום עובר ע"כ והך בעל מום מעיקרו היא וכיון דגריעא פודין אותה אפילו היכי דעבר ושחטה ואמאי תקבר כנ"ל וכן כתב הגאון בהדא כתיב והעמיד והעריך והא אינה בכלל העמדה והערכה דהא כתיב אותה למעוטי בעל מום מעיקרו ע"כ:
כל שאינה ראויה ליקרב וכו'. ר' זעירא מפרש ליה לקרא כריש לקיש דאמר התם דבקדשי בדק הבית מיירי ואינן עושין תמורה והנהו בעו העמדה והערכה ודריש הכי כי לא יקריבו ממנה בשום זמן דבעלמא מום קבוע הויא והקדישה לבדק הבית דקאמר רחמנא בערכך הכהן וכו' דשרי להחליפה ברצון הכהן דאין בה איסור תמורה ומינה נמי דאינה עושה תמורה:
יצתה נקבה וכו'. דכיון דאיכא נקבה בעולת העוף יש בה איסור תמורה והתפסת תמורה:
הרי הרובע והנרבע. דפסילי בכל קדשים שבעולם דמזבח ואפילו בעוף כדאיתא בפ"ק דחולין:
והרי עושין תמורה. דאתקש משחתם למום בם וכיון דבעל מום ממיר הכא נמי רובע ונרבע והא דלא פריך מבעלת מום עובר שעושה תמורה משום דהא איכא עוף דדוקין שבעין וכיוצא בו כשרין בעוף ובעל מום קבוע ניכר אינו ממיר אלא א"כ קדם הקדשו למומו ואילו רובע ונרבע אין מומו ניכר וליכא משום הקריבהו נא לפחתיך אלא דרחמנא פסיל להו וקשה לי דהכא משמע דברובע ונרבע תפסה תמורה ואילו בריש תו"כ משמע דלא תפסה תמורה גבייהו וי"ל דהכא אליבא דר"ש קיימי ור"ש לא דריש רובע ונרבע ממן הבקר ומן הצאן אלא מטעם כי משחתם בהם מום בם דהשחתה משמע דבר ערוה וע"ז וכיון דאיתקוש לאיפסולי איתקוש נמי לאתפוסי בתמורה דכיון דבעל מום נתפס לתמורה ה"נ רובע ונרבע והיינו דבר ערוה כדאיתא בריש אין מעמידין ואע"ג דבתו"כ משמע דר"ש דריש דרשא דמן הבקר ומן הצאן דקאמר אם נאמר רובע למה נאמר נוגח כבר פירשו התוס' בריש פרק כל האסורין דלדבריהם דרבנן קאמר וליה לא ס"ל:
לא אמרתי אלא טמאה ממום. כי אמרי אנא דהיכא דאינה קריבה לא כאן ולא במקום אחר דאינה עושה תמורה לא אמרתי אלא במום ניכר לעין יצתה נקבה דאע"ג דמומה ניכר בעין ראויה ליקרב בעולת העוף:
וקשיא בהדא כתיב והעמיד והעריך. כלומר אי הוה כתיב והעמיד והעריך גבי טמאה שפיר כדקאמרת אבל השתא דכתיב גבי לא יקריבו ממנה קרבן לה' עליה קאי ועלה קא מסיק בערכך הכהן והדרא קושיין דרובע ונרבע לדוכתין ולא משני לה אלא טעמא דהאי תנא כדאמרן לעיל דס"ל להאי תנא הקדש דמים קדוש: