פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ד:ד:א

דברים ראויין לקרבנות צבור. מפרש בגמרא קטרת:

ינתנו לאומנין. אומנין הבונין בדק הבית נותנין להן הסממנין בשכרן ויוצאין לחולין אע"פ שאין דבר אחר נכנס תחתיו דקסבר הקדש מתחלל על המלאכה:

לא כך היא המדה. מפרש בגמרא טעמא דבן עזאי דס"ל אין הקדש מתחלל על המלאכה אלא עביד כדתנן ברישא במותר קטרת:

ומחללין אותן על מעות האומנין. אותן סממנים הראויין לקטרת:

מתרומת הלשכה. ה"ג מתרומת הלשכה ובמותר הקטרת דהיינו רישא גרסינן ולוקחין אותה מהן מתרומה חדשה והכי איתא בפ"ק דכריתות וטעמא דהך סיפא להכשירה לצבור קא מיירי ואומנין דקתני הכא אומנין בונין בדק הבית הן ורישא להכשירה לניסן קא מיירי:

המקדיש נכסיו. הראויה לגבי מזבח שהן תמימין ובגמרא איפליגו אימוראי אי במקדיש שאר נכסים עם עדרו מיירי דוקא או דאקדיש עדרו בלחוד או בזה ובזה:

ר' אליעזר אומר. בגמרא פליגי אימוראי אי טעמא דר"א משום דס"ל דסתם הקדשות לבדק הבית או משום דס"ל דאין אדם חולק את נדרו:

ודמיהן יפלו עם שאר נכסים. דמי זכרים ודמי נקבות עם שאר נכסים דאקדיש לבדק הבית:

לצריכי שלמים. לאותן שהן צריכין שלמים:

ימכרם. המקדיש גופיה בלא מום וקדושתייהו דנקבות יקח בהן עולות המקדיש גופיה ובגמרא יליף לה מקראי ומפרש בגמרא:

שלמים ויביא בדמיהן עולות. בגמרא יליף לה מקרא וימכרם המקדיש גופיה ואע"ג דנקבות קדושייהו עולות למוכר הוו כדיליף מקראי ומפרש בגמרא דס"ל כר' שמעון אליבא דר' שמעון בן יהודה דמקדיש נקבה לעולתו דקדשא קדושת דמים ואינה עושה תמורה:

שר' אליעזר השוה מדותיו. השתא משמע משום דקאמר בין זכרים בין נקבות ימכרו:

ור' יהושע חלק. דבזכרים קאמר יקרבו עצמן ובנקבות קאמר ימכרו ויביאו בדמיהן עולות ולא קאמר דירעו עד שיסתאבו ובגמרא מפרש לה:

המקדיש בפירוש כדברי ר"א. שאמר בהמתי ונכסי לבדק הבית הרי פירש שבהמה ונכסים הכל להקדש אחד והיינו לבדק הבית:

והמקדיש סתם כדברי ר' יהושע. שלא אמר אלא הריני מקדיש נכסי דעתו להקדיש כל דבר למה שהוא ראוי:

ה"ג ר' אלעזר אומר ימכרו לצריכי אותו המין ול"ג ר' אליעזר דמוכח בגמרא דס"ל כר' יהושע:

ויביא בדמיהן עולות. והיינו דלא קרבו אינהו גופייהו דהא כולהו חזי עופות לעולה ושמן נמי מתנדבים לר' טרפון ויין נמי כדאיתא בפרק המנחות והנסכים וסולת למנחות משום דילפינן כולהו מקראי: