פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ד:ג:ג

דאיתפלגון וכו'. בהא מילתא דמספקא ליה לר' חייא בר אבא אם מכתשת כלי שרת הוא או דלמא מכתשת לאו כלי שרת הוא ולא קדוש קדושת הגוף ואיתפלגון פליגי בה ריב"ל ור' יוסי בר חנינא דר' יוסי בר חנינא סבר דמכתשת דמפטמין בה כלי שרת הוא וכדלקמן וריב"ל סבר אפילו לאו כלי שרת הוא כשרה והכי איתא פרק הוציאו לו בירושלמי דלמ"ד פיטמה בחולין כשרה ס"ל דכף דיוה"כ דהיינו בזך כלי חול הוא וכש"כ מכתשת:

פיטמה בחולין. שחק הסמנין בעירוב בכלי חול:

הווייתה בקדש. שצריך שיפטמוה בעזרה ובמכתשת של משה ומש"ה מיפסלא קטרת בטבול יום והא דלא מיפסלה בלינה משום דאינה משנה את מראיתה אבל כשנתנוה בבזך גזור בה פיסול לינה דילמא אתי לאכשורי שאר המתקדשין בכלים דמשתנים צורתם כדאיתא בפ"ק דשבועות:

שתהא הבאתה בקדש. מתרומת הלשכה ככל קרבנות הצבור והוי כאילו כתיב תהיה לכם קדש ובירושלמי דפ' הוציאו לו גרסינן בהדיא טעמו דר' יהושע בן לוי שתהא באה מתרומת הלשכה:

ואמר ר' יוחנן קטרת. הכי איתא בפ"ק דכריתות הני דברים הראויין מאי נינהו אי בהמה הא תנא ליה דתנן לקמן המקדיש נכסיו והיו בהן בהמה ראויה לגבי מזבח והני ראויין ליחיד כמו לצבור אי יינות שמנים וסלתות הא תני ליה נמי לקמן אלא ודאי בקטרת מיירי דהאי לא שייך אלא לצבור ותני מקדיש אלמא נעשין קטרת מן החולין כריב"ל:

וקשיא לר' יוסי בר חנינא. דהא לא מצית לפרושי אלא בקטרת ומתרץ דר' יוסי בר חנינא ס"ל כר' אושעיא:

אמר ר' אושיעא באומן בית אבטינס. כלומר לעולם בקדש נעשית אלא שחיללו ב"ד אותה על המעות כדתנן ברישא ונתנו אותה לאומן בית אבטינס בשכרו ועד שלא הספיקו ב"ד ללקחה הימנו קם והקדישה ובכריתות מקשינן על הך תירוצא דתנן בהך סיפא ולוקחין אותה מתרומת הלשכה ולא תני מתרומה חדשה כדתנן ברישא ואי ס"ד דמיירי דנתנוה לאומן בית אבטינס א"כ להיכשרא לר"ח ניסן הוא וא"כ מעות תרומה חדשה הוא דבעי וסתרינן לה ומוקמינן לה באחד מסממני הקטרת ולא מיירי בקטרת פטומה ואומנין דקתני לעולם באומני בדק הבית עסקינן ולהכשירה לצבור הוא דתנן:

ככלי שרת לקדש. ומיפסלא בטבול יום וכיון דמכתשת כלי שרת הוא במקדש פיטומה ולא בחול:

אמרה ר' זעירא וכו'. להך שמעתא דשמואל דמכתשת כלי שרת היא:

בכלי שרת נפדה. בתמיה והיכי תנן במתני' דמחללין אותה על המעות והא קדשה קדושת הגוף ובשלמא לר' יוחנן דבפיטמה בחולין כשרה וקדושת דמים הוא דקדשה היינו דנפדית:

קל הוא במותר. דלב ב"ד מתנה עליהן אם הצרכו הוצרכו ואם לאו להווי קדושין לדמיהן:

הותירו תמידין. שלקחום ממעות תרומת הלשכה ותנן בערכין אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים וכשמגיע ר"ח ניסן לא היו מקריבין שום קרבן צבור ממעות תרומה של אשתקד ונמצא בסוף כל שנה ושנה ד' טלאים ממעות התרומה הישנה דלא הוצרכו לצבור:

נפדין בתמימין. להכשירן לשנה זו ומחללין אותן על מעות חולין ואותן המעות ילכו למותר תרומה ישנה או שנותנין המעות לאומנין בשכרן וכדלעיל ואע"ג דקדשי קדושת הגוף וה"נ קטרת כפיסולי המוקדשין וירעו עד שיסתאבו כיון דקדישי קדושת הגוף ואזיל לטעמיה דסבר דהא דמחללין הקטרת משום דקדושת דמים הוא דקדשה ובפ"ק דשבועות אית ליה לר' יוחנן נפדין תמימין והדר ביה לדשמואל:

הותירו שעירים דצבור כגון שעירי הרגלים וראשי חדשים דחטאות הצבור הוו כגון שעיר ר"ח אדר שאבד ונמצא בניסן ואינו ראוי ליקרב עוד לחובת צבור דהוי מתרומה ישנה אבל משום חטאת שאבדה וקרבו אחרת תחתיה דתמות להא לא חיישינן דאין חטאת צבור מתה כדאיתא בתמורה:

על דעתיה דשמואל. דאמר נפדין תמימים:

אם עולה נפדית. דכולה לגבוה:

כל שכן חטאת. דרובו חלק כהנים:

על דעתיה דר' יוחנן. דאמר גבי תמידין דהוו עולות ירעו מהו דגבי חטאת לא אשכחן רועה ומפרש ר' זעירא דהכא נמי גבי חטאת ירעו:

מקייצין בהן. בגופן לר' יוחנן וכדמפרש ואזיל:

ויש חטאת קריבה עולה. והא חטאת בהמה למעלה ועולת בהמה למטה כדתנן במס' קינין:

אלא בשחיטה. סכין מושכתן למה שהן אם לחטאת אם לעולה אבל קודם משיכת הסכין אין לומר אם לחטאת אם לעולה ואע"ג דהך טעמא נמי שייכא גבי תמידין ולמה ליה למימר ירעו תריץ דכיון דקדישי קדושת הגוף וגבי עולה אשכחן רעיה מאי דאפשר לתקוני מתקנינן אבל גבי חטאת מיתה אשכחן רעייה לא אשכחן וכיון דליכא תקנתא אחרינא קאמר סכין מושכתן:

לב ב"ד הוא על המותרות וכו'. טעמא קא יהיב דכיון דסכין מושכתן וכל היכי דלא שחטום לא קבע עלייהו שם א"כ אמאי עבדינהו עולות לעבדינהו שלמים וקאמר לב ב"ד הוא על כך דמותרות קרבי עולות ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ב דכלי המקדש דקטרת כל מעשיה בקדש ופיטמה בחולין פסולה כר' יוסי בר חנינא: