פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ג:ג:ה

וכן היה ר' פנחס בן יאיר אומר וכו'. ברייתא היא ומייתי לה משום דתנן במתני' ולמה היה מחפה שמא ישכח דצריך זהירות ועוד דממלאין הקופות גדולות שמא יארע פיסול בחדשים והיינו נמי זהירות דשמעתין:

תורה מביאה לידי זהירות. ע"י שעוסק בה ועוד שרואה ומבין אזהרות שבה ונשמר דהיינו זהירות:

זהירות מביאה לידי זריזות. הנשמר קודם לכן שלא תבא עבירה לידי קרוי זריז זריזות גדול מזהירות דזהירות הוא כשהעבירה באה לידו זהיר להשמר שלא יכשל והכי אמרינן בפ' כל הבשר מאי לאו דזהיר ולא נגע לא דזריז קדים ומשי ידיה מעיקרא וכן פרש"י ז"ל פ"ק דע"ז:

נקיות. באין חטא:

טהרה. צח ומלובן ועדיף מנקי:

קדושה. היינו פרישות שמקדש עצמו ומחמיר עליו אף במותר לו:

לידי יראת חטא. שכבר קנויה אצלו המדה הזאת של יראת חטא ואינו צריך ליזהר על כך כמו עד עתה דצדיק הוא ולא יאונה לצדיק כל און ואמרינן בפ"ק דפאה רגלי חסידיו ישמור ר' ירמיה בשם ר' שמואל ב"ר יצחק אם שומר אדם עצמו פעם ראשונה שניה ושלישית מכאן ואילך הקב"ה משמרו:

לידי רוח הקדש. להשרות עליו שכינה והר"ן ז"ל פירש נקיות אפילו במחשבה יראת חטא שהוא ירא ממנו כירא מן האויב ע"כ:

וכלה וכפר. דכתיב וכלה מכפר את הקודש ואת אהל מועד ולשון וכלה משמע זריזות דלשון כילוי משמע מהירות דהיינו זריזות וכתיב בקרא אחרינא וכפר את מקדש הקדש כלומר כשעושה בזריזות חשיבא כפרה והיינו נקיות:

וכפר עליה הכהן וטהרה. וכפר דרשינן נקיות אלמא מנקיות נמשכת טהרה:

מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. עם מי שמקדש עצמו ומרים עצמו מן העבירות אשכון וסמיך ליה ואת דכא ושפל רוח דהיינו ענוה שמתוך כך הוא מבזה ענייני העולם:

עקב ענוה יראת ה'. מן ענוה נמשכת יראת ה':

מה שעשתה חכמה. וכו'. פליג את"ק וקסבר דאדרבא הענוה בנויה ומיוסדת על יראת חטא שהיראת חטא רגלים שלה עקב לסוליסה עקב טא'לון בלע"ז:

סוליסא. פירש בערוך אישקרפיט בלע"ז:

וחסד ה' מעולם ועד עולם וגו'. אלמא חסידות שופעת על הירא:

אז דברת בחזון לחסידיך. משום דאינהו חסידיך דברת להם בחזון:

ונתתי רוחי בכם. דהיינו רוח הקודש והדר וחייתם:

תחית המתים מביאה לידי אליהו. כלומר דאליהו בא בשביל תחיית המתים והוא מקדים לבא דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' וגו' דהיינו תחיית המתים וכיון דבשביל אותו יום אתי אליהו נמצא דזמן תחיית המתים גורם לאליהו ז"ל שיבא תחילה, ה"ג יראת חטא מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי רוח הקודש ורוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים והרי"ף ז"ל בפ"ק דע"ז גריס יראת חטא מביאה לידי רוח הקודש רוח הקודש לידי חסידות חסידות לידי תחיית המתים וגירסא שלנו נכונה יותר:

מי שקבוע בארץ ישראל. דאמרינן בפ' בתרא דכתובות נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה המהלך ד' אמות וכו' ועוד תניא בספרי שקולה ישיבת ארץ ישראל ככל מצותיה של תורה:

ומדבר בלשון הקדש. דאמרינן בב"ר שלא שינו את לשונם וקא חשיב לה למעליותא ובספר עזרא חצי מדבר אשדודית ובלשון עם ועם לגריעותא:

בטהרה. בטהרת הקודש כשאול מלך ישראל שהיה אוכל חוליו בטהרה אי נמי בתקון פירותיה שמעשרן כתקנן ומשום דתרומה ותרומת מעשר בעי טהרה קרי לה טהרה:

וקורא ק"ש בבוקר ובערב. ואמרינן פ' שתי הלחם וקיים מצות לא ימיש וזוכה לאז תצליח את דרכך ואז תשכיל:

הדרן עלך פרק בשלשה פרקים תורמין ברחמי דשמיה