פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ב:ד:ד

לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה. בעיא היא ובגמ' דילן איתא פ' תמיד נשחט ונ"ל לפרשה בכל מותר פסח אי במפריש מעות לפסחו ונותותרו דקרב שלמים א"נ באבד פסחו ונמצא לאחר הפסח והוא כבר יצא ידי פסחו והאי מותר שחטו לשמו לשם פסח ושלא לשמו לשם שלמים או אפילו לשם חטאת ועולה מי אתי שלא לשמו ומפיק ליה מידי לשמו ומכשר ליה או לא וכתבו התוס' דלהכי מיבעיא ליה בלשמו והדר שלא לשמו משום דמיבעי ליה אפילו לר"מ דסבור במס' תמורה תפוס לשון ראשון דילמא הכא כשר דלשמו לא חשיב למיחל והויא עקירה דאינו נוהג בכל הזבחים דכל שאר קרבנות ששחטן לשם פסח כשר או דילמא אפ"ה אמרינן תפוס לשון ראשון דאילו לר' יוסי אפילו בשלא לשמו ולשמו מצי למיבעיא דאיהו ס"ל אף בגמר דבריו אדם נתפס והכל מתקיים:

מכיון שתלשו נעשה כשוחטו וכו'. דשלא לשמו בטיל ללשמו וכשר דהא סתמא בשתיקה לשמו קאי וכי שחטו שלא לשמו א"כ הוה ליה דאיכא שלא לשמו ולשמו ואתי שלא לשמו ומבטל ללשמו וכשר והכי אית ליה לרבא בגמ' דילן:

א"כ הוא אפילו שחטו וכו'. כלומר כיון דאתי שלא לשמו ועקר לשמו א"כ אפילו בב' עבודות נמי כגון שחטו לשמו ומפסיל וזרק שלא לשמו ואכשר ליה נימא דאתי שלא לשמו דזריקה ונעשה כמשעה ראשונה דנשחט שלא לשמו וכשר ותנן הפסח ששחטו לשמו חוץ לזמנו פסול והוא הדין לכל א' מד' עבודות דמפסיל במחשבתן כדיליף פ"ק דזבחים:

מה נאמר בשתיקה כשר או נאמר וכו'. תירוצא הוא וה"ק האי פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה או לא דאי בעי עקירה בשתיקה פסול דלשמו קאי ואי לא בעי עקירה בשתיקה כשר דלא הוי לשם פסח אלא כשפירש והא פשיטא לן דבעי עקירה וע"כ לא אתי זריקה דשלא לשמו ועקר לשחיטה דלשמו דהא כבר נפסל ורבא בגמ' הכי ס"ל דסתמא לשמו קאי ואיהו פשטו לבעיין דלעיל דכשר לפי אותה ההקדמה והלכתה כרבא דבתרא הוא:

מותר נזיר. קרבנות נזיר דימי מלאת כבש לעולה וכבשה בת שנתה לחטאת ואיל לשלמים: