פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ב:ד:ג
Sirilio on Yerushalmi Shekalim 2:4:3 (Sirilio on Jerusalem Talmud Shekalim 2:4:3) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →על דא עליל אבא בר אבא. ליתן טעם למשנתינו ואבא בר אבא הוא אבוה דשמואל כדאיתא פ' מי שמתו ובפ"ק דזבחים איתא להך סוגיא ואמרינן התם אמר אבוה דשמואל:
דאינון אמרין וכו'. כלומר שחכמי בבל היו אומרין מנין וכו':
ת"ל ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים. מייתורא דריש דלעיל מיניה כתיב ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב ובפרשת כשב לא הו"ל למיכתב אלא אם כשב הוא מקריב ולשתוק אלא ללמדך אם מותר דבר הבא מן הצאן דהיינו פסח דכתיב ביה משכו וקחו לכם צאן הוא מקריבן הרי הוא לזבח שלמים ועל כרחיך שלא קרב בחיובו הוא דקאמר אלא שנתותר דאי נקרב בזמנו ובחיוב פסח הא ילפינן בפ"ק דזבחים ובפסחים דפסול מדכתיב זבח פסח הוא שתהא זביחה לשום פסח:
התיבון הרי עולה באה מן הצאן. הא גבי עולה כתיב נמי צאן דכתיב ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים לעולה ונימא דמותר עולה קרב שלמים ואנן תנן מותר עולה עולה:
שבאה אפילו מן הבקר. דכתיב אם עולה קרבנו מן הבקר ואילו גבי פסח כתיב שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים או מן העזים תקחו ואע"ג דכתיב וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר כבר תרגם אונקלוס פיסחא קדם ה' מן ענא ונכסת קודשיא מן תורי ובגמ' דילן בזבחים יליף מיניה רב נחמן דמותר פסח קרב שלמים:
התיבון הרי אשם. דאשם נמי איל מן הצאן הוא ואינו בא מן הבקר ונימא דקרב שלמים וקשה דהיכי ס"ד לומר במותר אשם דקרב שלמים והא מקרא יליף לה יהוידע הכהן דקרב עולה כדתנן פי"ג שופרות תירצו בתוס' פ"ק דזבחים דס"ל למקשה דהא דכתיב הכא לזבח שלמים לאו שיהיה לזבח שלמים אלא שיעקר שם אשם ממנו לשוחטו לשם שלמים ולעולם קרב עולה ואתא קרא למימר דבעי עקירה ע"כ:
שהוא בא מכל הצאן. מכבשים ועזים כגון פסח לאפוקי אשם דאינו בא מן העזים:
בכל אתר את אמר מן להוציא. בכל מקום אתה אומר מן להוציא הוא כגון מן הבהמה להוציא רובע ונרבע מן הבקר להוציא את הנעבד וכו':
וכאן את אמר מן לרבות. דקא ילפת לפסח משום שבא מכל הצאן:
שאינו בא בן שתי שנים ואינו בא נקבה. כלומר הכא נמי כי מוקמינן ליה בפסח מן להוציא הוא דלא אתי בן שתי שנים אלא בן שנה ואינו בת נקבה כדכתיב גבי פסח:
וגבי אשם נמי מן למעט הוא וכו'. סיומא דמילתא היא דגבי אשם נמי כתיב מן הצאן ואתא למעוטי מן האילים בלבד ולא מן העזים דאע"ג דמותרו קרב עולה לאו מן כל מין הראוי לעולה דהיינו בקר וצאן יקריבוהו אלא ממותרו יקנו איל ויקריבוהו כמו אשם גופיה דלא אתי אלא איל דוקא:
והכתיב ואם מן הצאן קרבנו. גבי עולה בריש פרשת ויקרא כתיב והוה מצי למיכתב קרא אם כשב אם עז זכר תמים אלא למדרש דההוא קרא קאי במותר פסח וה"ק דההוא מותר הבא מכבשים ועזים דהיינו פסח אשמעינן הכא שיהא קרב עולה ונימא דאידך קרא דכתיב בפרשת שלמים אתא לאשמעינן דאי בעי לקרביה שלמים ומהיכי תיתי דמותר פסח בשלמים דוקא:
משנים דבר שהוא לאכילה וכו'. פסח זה מתחילה הוקדש לשם קרבן הנאכל הלכך דוחין אותו אצל שלמים שהן נאכלין ולא אצל עולה וקרא דמן הכבשים או מן העזים לא מסתבר דקאי בפסח ומיעוטא דכתיבי התם כולהו דרשינן להו בתו"כ פרט לזקן ולחולה ולמזוהם:
קדשים קלין בשם קדשים קלין. משום דתירוצא קמא לא ניחא דהא מותר חטאת הוא מדבר שהוא לאכילה ומשנים אותו לעולה אלא תירוצא הוא דמשנין קדשים קלין לקק"ל דפסח קדשים קלין הוא דנאכל בכל העיר ושלמים קדשים קלין כדתנן באיזהו מקומן אבל עולה קדשי קדשים דכולה למזבח וחטאת נמי קדשי קדשים היא:
אין הפסח משתנה. אין מותר הפסח:
טעמא דר' יוחנן. דאמר משתנה דריש:
כל שהוא זבח בא שלמים. ואפילו שחטו לשם חטאת או לשם עולה דלכתוב מן הצאן קרבנו לשלמים אלא ללמדך לאיזה זבח ששחטו הוי שלמים ולא מיפסלי אלא כששחטו לשם פסח דחוץ לזמנו פסול והכי איתא בגמרא דילן בזבחים פ"ק בהדיא:
ומשתנה למחשבת פסול האיך עבידא. כיון דאכשרית למותר פסח בשינוי השם א"כ לדידך לא יהיו בהני שלמים צד פסלות בתמיה:
ומתרץ ע"מ לזרוק דמו למחר. דחוץ לזמנו הוא דאפילו כי שחטו לשם שלמים אין זמנו אלא ליום ולילה כדאמרינן במתני' ולזרוק דמו למחר חוץ לזמנו הוא:
מ"מ פסול הוא. כלומר כיון דסוף סוף כשלמים דעלמא לא אמרינן דלהוי האי מותר דאילו שלמים דעלמא זמנן לשני ימים ולילה והכא מודי ר' יוחנן דאין זמנו אלא יום א' ותו לא א"כ היכי ילפינן משלמים כי היכי דלהוי דמי לשלמים לומר דאפילו שחטו לשם עולה או לשם חטאת נמי מכשיר ר' יוחנן:
ומתרץ אין תימר משתנה וכו'. דלרבנן דבי מדרשא דס"ל דמשתנה למחשבת פסול דלא מצי לשחטיה לשם עולה או לשם חטאת כי שחטיה חוץ לזמנו פיגול הוא דסלקי דרגא וחייבין עליו כרת:
אין תימר אין משתנה למחשבת פסול. כדאמר ר' יוחנן דשינוי השם לא פסל במותר דשלמים הוי ותנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אפ"ה במחשבת חוץ לזמנו פסול הוי אבל פיגול לא הוי והא דקאמר שחטו לשם עולה ע"מ לזרוק דמו למחר לאו לאשמעינן דמשום דהוי שינוי על שינוי הוא דמודי דפסול דמשום דקאמר גבי עולה כשר קאמר הכי דהא דשלמים דמותר פסח דזמנן ליום ולילה ותו לא חומרא דפסח הוא דשדינן עלייהו אבל כיון דשלמים קרא להו רחמנא בהך קרא הא דקאמר למחר מהני דלא הוי פגול דהא הוי תוך זמן דשלמים ורבנן סברי דלגמרי לא דמי לשלמים והשם פוסל בו והוי פגול כחטאת דליום ולילה: