פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים א:ד:ו
Sirilio on Yerushalmi Shekalim 1:4:6 (Sirilio on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:6) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →ר' מאיר אומר שני קלבונות. ר"מ לטעמיה דסבר קלבון דאורייתא ויליף ליה מזה יתנו וה"ק קרא זה יתנו דהיינו קולבון כל דעבר על ימא ואפילו נשים וקטנים בכלל דהפקודים על חיובא דמחצית השקל נוסף על זה אית בהו חיובא דקולבון והא דמחייב לר"מ בני י"ג ויום אחד שקל וקולבון היינו דוקא כי יהבי מחצית השקל כדמפרש לקמיה:
מתני' דר"מ היא. כלומר כי קתני השוקל ע"י אשה וע"י עבד וכו' דר"מ היא כדפרישית במתניתין:
אע"פ שאין שקלו תורה. דכתיב גבי שקלים מאת כל איש למעוטי אשה כדלעיל ור"מ מודי לההיא דרשא:
קלבונו תורה. מטעם כל העובר וכדפרישית:
וסבר ר"מ בנותן שקל שלם שהוא פטור מן הקלבון. דמשום הכי תנן השוקל על ידו ועל ידי חברו ר"מ אומר חייב שני קולבונות דהוה ק"ל דארבע קלבונות מיבעי ליה היינו טעמא דס"ל לר"מ דלא מחייב קרא שקל וקלבון לפקודים אלא דוקא כי יהיב מחצית השקל והיינו דשנה הכתוב בההוא קרא מחצית השקל שני פעמים אבל כי יהיב שקל שלם עליו ועל חברו פטור מן הקלבון דאורייתא אבל קלבון דרבנן דתקון להוצאת השולחנים בההוא הוא דפליגי רבנן ור' מאיר דרבנן סברי כיון דצרפום לשקל שלם הא אהנו לבד להוצאת ומסתייהו שיתנו קלבון אחד ור"מ סבר דאפילו הכי אייבין שני קלבונות קלבון לכל חד דאל"כ מיפקעא תקנתא דרבנן דקלבון דכולן יעשו כן ונמצא הקדש מפסיד:
כזה יתנו. ר"מ דריש כיון דכתיב כל העובר על הפקודים מחצית השקל יתנו תרומה לה' ל"ל למיכתב זה יתנו אלא מין מטבע הראה לו דהיינו קלבון להכרעה ושני להוצאות חילוף ורבנן סברי דזה יתנו אתי למידרש י"ב שבטים יתנו דהיינו הנכתבין בחושן וכדלעיל, ולענין הלכה משמע דהלכה כרבנן דאם שקל על ידו של חברו לחוד אינו חייב אלא קלבון אחד ואם שקל על ידו ועל ידו של חברו אינו חייב ג"כ אלא קלבון אחד וא"כ מתני' דלקמן דהאחין השותפין דקתני בה כשחייבין בקלבון היינו קלבון אחד וכן דעת הרמב"ם ז"ל אבל רש"י ז"ל פירש בפשיטות בפ' מעשר בהמה ובפרק בתרא דביצה דאפילו נצטרפו שנים לתת שקל שלם דהיינו סלע הטילו עליהן חכמים לתת שני קלבונין ולכן פירש רבינו ז"ל דכי קתני דחייבין בקלבון שני קלבונין קאמר עיין עליו משמע דס"ל דקי"ל כר"מ, ודע דיש כאן גירסאות משובשות עד מאד אית דלא גרסי במתני' פלוגתא דר"מ ורבנן ואית דגריס לה במתני' ואית דגריס בגמרא תניא אין חייבין אלא קלבון אחד ר"מ אומר ב' קלבונות מ"ט דר"מ דר"מ אמר כשם ששקלו תורה כך קלבונו תורה תניא אמר ר"מ כמין מטבע של זהב הוציא הקב"ה מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה ואמר לו זה יתנו כזה יתנו ואית דגריס במתני' דברי ר"מ דר"מ אומר אע"פ שאין שקלו תורה קלבונו תורה וסבר ר"מ בנותן שקל שלם שהוא פטור מן הקלבון ולא גרס לישנא דלעיל ונראה דחשבו הסופרים דפליגי לישני אהדדי וחד מינייהו טעות ולא זה וזה יש בו רוח חיים אבל הנוסחא הנכונה היא אותה שכתבתי ומצאתי אותה בספר ישן שכתוב בשנת חמשת אלפים ושבעים והיו בו פירוש גאון וכמו שארמוז אותן במקומו וראיתי להרא"ש ז"ל שכתב בפירושו למשנת שקלים ר' מאיר אומר חייב שני קלבונות רבנן לטעמייהו ור"מ לטעמיה דתניא בתוספתא השוקל שקל אחד חייב בקלבון דברי ר' מאיר וחכמים אומרים השוקל שקל פטור מן הקלבון השוקל שני דינרין חייב וטעמייהו דרבנן משום דדרשי זה יתנו כזה יתנו כשהוא נותן מחצית השקל האמור בתורה פטרו הכתוב כזה יתנו ולא יותר אבל השוקל שני דינרין או שנים ששקלו סלע אחד טעונין קלבון אחד ור"מ לטעמיה דאמר השוקל שקל חייב בקלבון הלכך שנים ששקלו סלע אחד חייב שני קלבונות ע"כ דבריו ותמהני עליו האיך הניח תלמוד ערוך ותפס דברי התוספתא כי אימוראי הוו בקיאי בתוספתא טפי מינן והתלמוד העתיק כאן ברייתא דר"מ סבר דנותן שקל דהיינו מחצית השקל חייב שני קלבונות וטעמא כדפרישית ועוד דכתב דרבנן אמרי דשוקל שקל פטור מן הקלבון ואין חיוב קלבון אלא כששקלו סלע אין דרך המשנה כך ועוד דלמ"ד להוצאת השולחנים או להוצאת הדרך כיון דצריכין לבקיאות השולחנים כך צריך לפרוע מי שנותן שקל כמו מי שנותן סלע ואין לנו ועוד ההיא תוספתא דקתני השוקל שקל חייב בקלבון אחד מאן לימא לן כפירושו ז"ל דילמא בקלבון דאורייתא קא מיירי דס"ל לר"מ כשם ששקלו תורה כך קולבונו תורה ורבנן לית להו קלבון דאורייתא וכי תני השוקל ב' דינרין חייב סתמא היא ולכו"ע וקמ"ל דאע"ג דדינרין סגיין טפי וכו"ע בקיאי ואין צריך לזה שולחני דליתיב ליה קלבון קמ"ל והשתא תוספתא ודברי הגמרא כי הדדי נינהו ואין לנו אלא דברי הגמרא: