פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים א:ד:ה
Sirilio on Yerushalmi Shekalim 1:4:5 (Sirilio on Jerusalem Talmud Shekalim 1:4:5) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →א"ר יוחנן בתחילה אין מקבלין. בתחילת הבנין אין מקבלין מהן ודאי קא עבדי לרפות ידיהן של ישראל:
דבר המסוים. מפרש בפ"ק דערכין אמה כליא עורב והוא טבלאות של ברזל וכמין מסמרות תחובין בהן למנוע העורבין שלא ינוחו על גג ההיכל ויטנפוהו ונראה דה"ה בכל דבר מסוים שנקרא על שמו כגון מנורה או כלי וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"ח דמתנות עניים:
ולא דבר שאין מסויים. דכיון דטעמא משום רפיון אין נותנין להם שום פתח לסייע:
ודבר המסויים אין מקבלין מהן. שהן מתפארין בו ועוד דגנאי לנו הוא, כן פרש"י ז"ל שם והרמב"ם ז"ל פ"ח דהלכות מתנות עניים מפרש דבתחילה היינו דלכתחילה אין מקבלין ופירש לבסוף כלומר אם לקחו ממנו:
אין מקבלין מהן נדבה וכו'. וסתמא דהקדש בדק הבית אחר שנשלם הבנין ומשמע אפילו מעות שיוציאו ישראל לבדק הבית ומוקי לה במסויים ובג' דילן פ"ק דערכין מוקי לה לכתחילה דאפילו מים ומלח אין מקבלין:
ושוין שנודרין ונדרין. משנה היא במס' ערכין פ"ק וקאי אפלוגתא דפליגי ר"מ ור' יהודה אי גוי נערך ולא מעריך או מעריך ולא נערך ועלה קתני ושוין שנודרין ונידרין דבין אם אמר הגוי דמי עלי או דמי ישראל זה עלי נותן דמיו וקי"ל התם דסתם הקדשות לבדק הבית וערכין ודמים לבדק הבית וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"א דערכין וחרמין והא הכא דלאו דבר מסויים ואתי לבדק הבית:
פתר לה עולה. נודרין דתנן היינו שאם נדר גוי עולה שמקריבין אותה כדילפינן לעיל מקרא:
ניחא נודרין. בשלמא נודרין שייך בעולה לאוקמי אלא נידרין היכי שייך:
ומשני לא כשאמר ישראל וכו' ושמע הגוי וכו'. כלומר לעולם לא תקשי לך מתני' בעולה וכדאוקמינן ונידרין הכי תפרש לה כגון שאמר ישראל הרי עלי עולה ושמע הגוי דהשתא הוי הגוי נדור וקבל עליו הנדר מכח נדרי ישראל:
ולא הביא עמה נסכים. קושיא היא דאפילו תוקי לה בעולה לא מיתרצא לריש לקיש דהא כי מביא עולה הגוי מביא עמה נסכים דעולתו טעונה נסכים כדתניא בזבחים בפ' ב"ש ובמנחות פרק אלו מנחות אזרח מביא נסכים ואין הגוי מביא נסכים יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים ת"ל ככה יעשה לשור האחד ע"כ ופרש"י ז"ל אזרח בפרשת נסכים כתיב בשלח לך כל האזרח יעשה ככה את אלה ומיניה ילפינן פ' כל התדיר אזרח מלמד שמתנדבין נסכים אזרח מביא נסכים בפני עצמן נדבה ת"ל ככה יעשה לשור האחד חובה תלויה בקרבן לא שנא גוי ול"ש ישראל הילכך שלח דמי נסכיה יקרבו משלו ואם לאו הקרבתן משל צבור שתנאי ב"ד במס' שקלים ע"כ לשון הרב וטעמא דכיון דכתיב ככה עיכובא הוא תלה נסכים דעיכובא בהדי קרבן לומר דעולתו פסולה אם אין מקריבין עמה נסכים וא"כ צריך הגוי להביא עמה נסכים ומודיעין אותו שצריך להביא והרמב"ם ז"ל פ"ג דמעשה הקרבנות כתב עולות הגויים אין מביאין עמהן נסכים שנאמר כל האזרח יעשה וגו' אבל נסכיהן קריבין משל צבור שנאמר ככה תעשו לאחד במספרם ע"כ ואין פירושו נכון דהא אמרינן הכא דמביא הגוי נסכים בעולתו בפשיטות ומינה מקשי לר"ל ועוד תנן לקמן בהדיא בפ' מעות שנמצאו שלח הגוי עמה נסכים קריבין משלו והא דתנן קריבין משל צבור להכשיר קרבנות של גוי הוא דעבוד ומשום דרכי שלום ולא מילפותא דקראי כדעת הרב ז"ל ותו דהוינן בה בפרק ואלו מנחות דמשמע מינה דסתמא דלא כר' עקיבא דר"ע פוסל גבי גוי אלא עולה בלחוד הוא דמכשיר והכא תנן דנסכיה קריבין משל גוי ומשנינן דר' עקיבא עולה וחברותא קאמר ר"ל נסכים הבאים עמה נמי מכשיר אלא עיקרן של דברים הן כדברי רש"י ז"ל וכסוגיא דהכא והשתא מקשה לר"ל דהא הגוי מביא דמים לנסכים ולוקחין מן הגזבר ואיכא בהו מותר אי למ"ד לקמן בפרק התרומה דמותר נסכים סאה רביעית כגון אם קבל החנוני לתת לגזבר מארבע סאין לסלע והוקרו ועמדו משלש מספק מד' כשער הראשון וזה הגוי הלוקחן נותן כשער של עכשיו ומרויח ההקדש אותה הסאה ואי למ"ד דהיינו בירוצי המדות של לח שהמקריב מקריבה מחוקה והמספק נותנה להן טפופה ומה שנשפך לחוץ מחמת טפיפתו נקרא מותר וס"ל לר"ע לקמן פ' התרומה דמותר נסכים לכלי שרת אזלי וכיון דמותר נסכים אזלא לכלי שרת נמצא הגוי מביא דבר שאינו מסויים דהא איכא חלק הגוי בכלי ולר"י ניחא דלא מינכר ולאו מסויים הוי ומשני תלמודא דר' יוסי בר ביבין פריך לריש לקיש מרישא ובאותו התירוץ דתריץ ר' יוסי מתרצינן לקושיין דאקשינן מסיפא דר' יוסי בר ביבין פריך דקתני הכל מעריכין דמריבוייא דכל מרבינן דאם אמר הגוי על ישראל ערך ישראל זה עלי חייב בערכו והכי אמר התם ר' יהודה ומערכין לא מצי פריך דכולהו מודו דאם אמר הגוי על עצמו ערכי עלי דפטור דבני ישראל כתיב:
וערכין לאו לבדק הבית אינון. וקשיא לריש לקיש:
כמא דאת אמר תמן. דתריץ לה ר' יוסי דלריש לקיש לא קשיא דהגוי מתכוין לשמים וסבר דערכו למזבח קאזיל ובלא ידיעתו אזיל לבדק הבית:
כן את אמר כאן. תתרץ כאן לקושיין דנודרין ונידרין דממילא הוא דאזלי לבדק הבית והא דלא אקשי תלמודא לעיל מרישא משום דסובר דריבוייא דהכל מעריכין לא אתי לאיתויי גוי אלא לאיתויי מופלא סמוך לאיש והכי איתא נמי בגמרא דילן:
ופריך תלמודא מה את עביד לה לריש לקיש. האיך אתה יכול לתרץ לר"ל כן בזה התירוץ מה אתה מועיל לריש לקיש דהא כיון דריש לקיש אסר בין בתחילה בין בסוף בין במסויים בין בלא מסויים א"כ מה לי ידע הגוי מה לי לא ידע:
פתר לה לא לכם ולנו וגו'. ומשני דשפיר קאמר ר' יוסי ותירוצו עולה יפה דאיברא דר"ל סבר כיון דכתיב אין לכם זכרון בירושלם א"כ לא שנא בתחילה ל"ש בסוף לא שנא דבר מסויים ל"ש דבר שאינו מסויים אסור מכל מקום דקרא קאמר אין לכם להתפאר שיהא נזכר להיות לכם חלק בבנין הבית ולא בירושלם כמונו משמע דבידע הגוי דמעותיו הולכין לבנין מיירי ועלה הוא דאין רוצין ישראל לקבלו מיירי אבל היכא דלא ידע לא שייך האי טעמא:
ר' סימן שאל מעתה וכו'. כיון דריש לקיש דריש אין לכם חלק וזכרון א"כ נדרוש נמי קרא כדאיתיה דאפילו לבדק ירושלם נמי כגון לחומה שלה או לאמת המים שבתוכה נמי אסור וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"א דערכין וחרמין דאסור ואפילו לבדק ירושלם: