פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים א:ג:ד
Sirilio on Yerushalmi Shekalim 1:3:4 (Sirilio on Jerusalem Talmud Shekalim 1:3:4) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →שנים עשר שבטים יתנו. זה בגימטריא י"ב והיינו שבט לוי כך פירש רש"י ז"ל בפ' הקומץ רבא ובפ"ק דערכין ור"ל י"ב הנכתבין בחשן ולא י"ב דחומש הפקודים דשם אינו נמנה בכלל השבטים ועוד גבי מצות המנין שכשנכתב מקרא זה עדיין לא נחלקו מעל ישראל דכולהו בעו חיי וכולהו בכלל וגרים וכהנים ולויים דלא שקלי עוברים בעשה וכבר פירשתי במתני' דמשום דסמכי אהדדי איתקוש ודרשינן לה נמי גבי מצות שקלים:
משיבין חכמים לר' יהודה. דס"ל כבן בוכרי:
ואין חטאת צבור מתה. דהכי קי"ל פ' יש בקרבנות במס' תמורה וכי היכי דבהא יש הפרש בין צבור ליחיד הכי נמי לענין כליל מנחת יחיד הוא דהוה כליל ולא צבור וכיון דמעורבין שקליהן בהדי שקלי הצבור דצבור נינהו:
משיבין לאדם דבר שאין מודה בו. דר' יהודה פליג התם במס' תמורה וסבר דתמות וא"כ ממקום שבאת כי היכי דהתם שוין צבור ויחיד ה"נ הכא:
הוא מתיב לון זו וכו'. משום דר' יהודה הקשו להו לרבנן דהא נדבת יחיד הוא מאי דיהבי כהנים וכליל להוי והך קושיא לא שייכא לרבנן דדרשי כל העובר כל דעבר על ימא דרחמנא גזר דמחייבי כהנים ולויים דדרשי זה והוא ניהו דהקשה להם על פי דרכו אבל הם משיבין לו אפילו לדעתך דלא מחייבי כיון דמוסרין אותה לצבור נדבת צבור מקרי דכל מאן דיהיב שקל אדעתא דגזברין יהיב ליה וכמו שנפרש לקמן בפ' תורמין ואשכחן דר' יהודה גופיה מודי דאם מסר להו לצבור ליכא חטא כלל כדאיתא במתני' וכדמפרש בפרק הקומץ רבא ובפ"ק דערכין ולפי סברתו משנו ליה שפיר:
דעבר על ימא. כל מי שעבר ים סוף יתן שקל כשמונים אותו וה"ק קרא כל העובר יהא נדון בכלל הפקודים דכולהו בעו חיי ואפילו שבט לוי:
דעבר על פקודיא. בסדר הפקודים שבתרומת אדנים דשבט לוי נפקד בתוכן כמ"ש בתוס' פרק הקומץ רבא דההיא לתרומת אדנים ובאותה של אדנים לא היה שבט לוי אבל באותה של צורך קרבנות כולם היו והרמב"ן ז"ל כתב שמנין האמור בפרשת פקודי דהיינו תרומת אדנים אפילו לויים היו בכלל וזה היה בשנה הראשונה שהרי כשנתרמה התרומה היה ביום שהוקם המשכן ובמדרש אמרינן שנשלמה מלאכת המשכן בכ"ה בכסלו ובודאי דגביית השקלים לאדנים ולכל צרכי המשכן היה מיד ברדתו מן ההר ביום הכפורים של שנה ראשונה ובאותה שנה עדיין לא נצטוה למנות הלויים לעצמן עד חדש אייר של שנה שניה ובזה מצינו הבדל גדול בין מנין ראשון למנין שני שישראל רבו כמו רבו והשתא לא קשה מה שהקשה רש"י ז"ל בפרשת כי תשא: