פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז:ז:ב

תמן תנינן. בפ' מקום שנהגו:

מתירין בגומזיות של הקדש. אאנשי יריחו קאי ומפ' התם תניא אבא שאול אומר קורות של שקמה ושל חרוב היו ביריחו והיו בעלי זרוע נוטלין אותן בזרוע עמדו בעליהן והקדישום ופי' רש"י ז"ל דהקדישום מתחילה כשהן מקוצצין ונתוספו גידולין לאחר מכן וקרי להו גומזיות:

אמרו להם חכמים. לאנשי יריחו שגידולי הקדש שהן אסורין דס"ל כר' יוסי:

לא הקדישו אלא קורות מפני בעלי אגרוף. שהיו גודלין אותן שהיו חשובין לבנין:

מה רבנין סברין מימר וכו'. אאנשי יריחו פריך חכמי יריחו מה כוונתן בתשובה הזו ומפ' דהכי קאמר דלא הקדישו לא קורות ולא פירות אלא לפנים עשו כדי לגזם ולהפריש הגזלנים מהם:

פירות. היינו גומזיות דתנן והן גדולים והיינו דקאמרי דקורות הקדישו מפני בעלי אגרוף:

ואפילו תימא הקדישו. כלומר ואפילו תימא דהקדישום בכוונה:

פירות לא הקדישו. גומזיות לא הקדישו דס"ל כר' יהודה במס' מעילה דאמר אין מעילה בגידולין והכי מפ' בגמ' דילן דרבנן דמיחו בידן סברי כמ"ד אין מעילה וכו':

צריכא לרבנין. מיבעי לן לבני הישיבה אליבא דרבנין דמתני' דמשמע לכאורה דסברי כאנשי יריחו:

המקדיש וכו'. מהו שישייר לו בגידולין:

העוללות לעניים. והא ינקי מהקדש ואפילו הכי תנן לעניים הן ולא יהבי שכר גידולין להקדש כדי לחלל קדושת גידולין ודחי דלעולם לתנא קמא דמתני' לא שייר ובעי למיתב שכר גידולין ושאני הכא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו שהן ויניקתן רחמנא אפקע זכותא דבעל הבית ויהיב לעניים:

שהוא כרם של הקדש. יצא קול של הקדש ביה ולית כאן הפקעה וכרמך כתיב:

פטור מן הערלה. דכתיב יהיה לכם ערלים משלכם פרט להקדש:

ומן הרבעי. דכיון דלית ביה ערלה לית ביה רבעי:

ומן העוללות. דכרמך כתיב: