פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז:ג:א

אי זהו פרט. אקרא קאי דכתיב ופרט כרמך לא תלקט א"נ אפרקין דלעיל קאי דתנן שני גרגרים פרט:

הנושר בשעת הבצירה. הענבים הנושרים בשעת הבצירה מכח הבצירה ונראה דיליף לה מדכתיב בקדושים וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט איתקוש להדדי ובפרשת כי תצא כתיב כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך מה עוללות בשעת בציר אף פרט בשעת בציר למעוטי אם מחמת דבר אחר כגון הוסבך האשכול בעלין של גפן ועל ידו נפרט כדמפ' ואזיל:

עיקץ את האשכול. שיבר את האשכול מעוקצו כמו עקוץ תאינה מתאינתי דמרובה:

ונפל לארץ. או נפל מידו לארץ ונפרט:

המניח כלכלה תחת הגפן. כדי שלא יפול הפרט לארץ:

כלכלה. סל:

אל תסג גבול עולים. פירשתיו בפ' גדיש בס"ד:

אי זו היא עוללות. אקרא קאי דכתיב וכרמך לא תעולל וקרי ליה עוללות לפי שהיא לפני האשכולות כעולל לפני האיש:

לא כתף ולא נטף. בגמ' מפ' להו:

ואם יש לה כתף ונטף לבעל הבית. בגמ' מפ' דאו או קתני דבחד מינייהו סגי או בכתף או בנטף:

הרי היא של בעל הבית ואם ספק לעניים. בגמ' אפרשנו:

עוללת שבארכובה אם נקרצת וכו'. פי' הראב"ד ז"ל בפי' ת"כ ארכובה היא הפרך והקשר שהאשכול יוצא ממנו והאשכול תלוי בעוקץ ארוך והעולל הזו היא יוצאה בפרך ואין ידוע אם מעוקץ האשכול הוא עוקרו או מן הזמורה הוא שאם היה מן האשכול הרי הוא כאשכול אע"פ שהוא רחוק משאר פסיגי האשכול הילכך בודקין אותו כך אם כשתולש את האשכול היא נתלשת עמו בידוע שהיא מן השדרה שבאשכול ולבעל הבית ואם לאו הרי היא עוללת לעצמה והרי היא לעניים ע"כ:

גרגר יחידי. בגמ' אפרשנו:

גרגר יחידי. פי' הראב"ד ז"ל אשכול שכולו גרגרים שאינו עשוי פסיגין פסיגין אלא הגרגרין תלויין בשדרה ויורדין מעוקציהן ומכל מקום מחולק הוא מענין הפסיגין שהפסיגה אין לה שדרה והגרגרין שבה בראשה הן עומדין וזה האשכול יש לו שדרה ארוכה וגסה כשאר אשכולות אלא שאין לו פסיגין פסיגין אלא שהגרגרין יוצאין מן השדרה רבי יהודה סבר כיון שיש לו שדרה כעין אשכולות דעלמא אשכול הוא זה שאע"ג שהוא גרגרים גרגרים לא נקראו גרגרים עוללות אלא שנים או שלשה לחוד כדכתיב בקרא שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ומפ' לעוללות דרישא דקרא הא יתר' מכאן אשכול הוא ורבנן סברי כיון דאין לו פסיגין כעין אשכול כולו נידון כפסיגה אחת: