פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו:ג:ג

עשר שורות של עשר עשר עומרין תלושין. ביחיד מיירי דגלי דעתיה דהשורות הולכות מצפון לדרום דעימר שורה מצפון לדרום והשורות מסודרין כך # וכל שורה החיצונה אפשר שהיא ראשי שורות או מן מזרח למערב או מן צפון לדרום וכשהלך מצפון לדרום כנגד פניו כבר גלה דעתו שהשורות מצפון לדרום הן ואין אחד מאמצעיים שבאותה שורה נדונת למזרח ומערב אפילו הכי אם שכח אחריו באותה שורה אינה שכחה שיש לעומר הזה מוכיח לדונו דלא הוי שכחה ונדון אותו למזרח ומערב:

עימר מזרח ומערב ושכחו. גם בפעם הזו לאותו עומר שהניח כשהלך מצפון לדרום גם כשהלך עכשיו ממזרח למערב חזר ושכחו ונמצא נטול כל סביביו מהו שתחול בו שכחה כיון דכבר פקעה מיניה:

אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. הרביעי וכדמפ' ר' בון בר חייא:

מ"ד אם נטל וכו'. כשיש שם ששי דכשנטל את השלישי נטל את החמישי מיד שלא שהה בין נטילת שלישי לחמישי דבהכי לא חל שם שורה על השלשה שנשארו הוי רביעי שכחה אבל אם שהה ליטול החמישי כבר חל על השלשה שם שורה ולא הוי שכחה:

ומ"ד אם שהה ליטול החמישי בשאין שם ששי. כלומר אפילו אם שהה הוי רביעי שכחה כיון דאין שם ששי דכשעימר השלישי לא נשתיירו כי אם שנים דאע"ג דשהה קודם שעימר החמישי לא אהנייא ליה שהייה ולא מידי דליכא שורה דאין שורה פחותה מג' כדאיתא בפ"ח דיומא והא הכא דכי איכא ששי כל זמן שלא נטל החמישי איכא ג' ונראה הרביעי רגע אחד ראוי לידון כשורה ואת אמר דכשלא שהה וחזר ונטלו לחמישי הוי שכחה אלמא אע"ג דניצול הדר הוי שכחה והכא נמי אע"ג דניצול שעה אחת הדר הוי שכחה: