פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו:א:ו

הדא אמרה הבקר לעניים וזכו להן עשירים. כלומר כיון דבגווני דאמרינן דפליגי ר' יוחנן ור"ל לא אמרינן דפליגי נמי בהא:

הבקיר לזמן. ולעניים דהיינו לאחרים חוץ ממנו וקרי להו עניים דמציאה הכל עניים אצלה כדאיתא בפ"ק דב"מ ורצה לחזור בו וזכו עשירים להן דהיינו דהבעלים זכו לעצמן דהוה ס"ד דלמאן דאמר דיליף מלקט ופאה לא הוי הפקר דלית להו זמן שמפקיעה מן העניים ומאן דיליף משמטה הוי הפקר דשמטה נמי כה"ג הויא דאית בה זמן היתירא וזמן איסורא ועוד דבעלים מצו אכלי כאחרים ואמאי לא אמרינן הכי אלא דשמעינן מינה דהיינו פי' דברייתא דפליגי בהא מילתא ר"מ ור' יוסי ולר"מ הבקרו הבקר וכו':

הדא אמרה. ומשום דפליגי ביה ר' יוסי ור' מאיר ומחלוקת ישנה היא לא איצטריכי לאשמועינן פלוגתא בהכי:

פלוגתא דר"מ ור' יוסי. בפ' אין בין המודר קתני פלוגתייהו דגרסינן התם תניא ר"מ אומר כיון שאדם הבקיר יצא מרשותו ר' יוסי אומר אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה:

הבקרו הבקר. אפילו כשקדם וזכה בו הבעל ופטור מן המעשר דמן ההבקר זכה והיינו הוא היינו אחר:

אין הבקרו הבקר. וחייב דקסבר ר' יוסי דהבקר כמתנה מה מתנה לא זכי בה מקבל עד דאתיא לרשותו אף הבקר לא נפיק מרשות נותן עד דאתי לרשות זוכה וכיון דלא זכי ביה אחר אלא הוא לא שמיה הבקר וחייב במעשרות: