פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו:א:ה

הבקיר לבהמה אבל לא לאדם. השתא מפ' מאי בינייהו:

דברי הכל אין הבקרו הבקר. דלא דמי לא לפאה ולא לשמטה:

לאדם. עניים ועשירים:

אבל לא לבהמה. ודמי לפאה ולא דמי לשמטה:

לישראל אבל לא לגוים. ודמי לפאה דתניא בת"כ לעני יכול לעני מאחרים ת"ל וכו' ולא לשמטה דדרשינן ולשכירך וגו' אף הגוים:

לעניי אותה העיר. לאו דוקא אלא כלומר לבני אותה העיר לכל יושבי אותה העיר ונקט לעניי דסתמא לפי שראה אותם עניים עשה כן וכן פי' רבינו שמשון ז"ל:

על דעתיה דר' יוחנן הבקרו הבקר. אליבא דב"ה דהא הבקיר לעניים ולעשירים ולר"ל אין הבקרו הבקר וחייב במעשרות דבשמטה שנינו דוקא ושמטה הויא הבקר ואפילו לבהמה ואפילו לגוים כדכתיב ולבהמתך ולחיה וגו' ולשכירך ולתושבך ודרשינן אף הגוים אפילו לעניים ולעשירים דעיר אחרת כדכתיב אביוני עמך ויתרם כולם במשמע כדאיתא התם ואמרינן דכל חיות יהודה כיהודה וכל חיות דגליל כגליל וכ"ש אדם מה שאין כן גבי פאה דהיינו לנודעים לב"ה דכתיב לעני ולגר וכתב רבינו שמשון ז"ל דסוגיא דתלמודא דפ' אלו מציאות כר"ל אזלא והיה נראה לומר דמשום דר' ישמעאל בר' יוסי תנא הוא וקשיא לר"ל אתי לתרוצה אפילו כר"ל אבל מ"מ דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב דהלכות נדרים ליפסוק כר"ל: