פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ג:ב:א

המחליק בצלים לחים וכו'. לאו היינו כמחליק דסיפא דהתם הוא שמחליק הקרקע שעוקר שלשה ביחד והכא עוקר כל הרכין והלחים למכרן ואפילו איתרמי דדמי למדל קתני דנותן פאה לאלו לעצמן ולאלו וכו' אלא מחליק דהכא שמחליק גוף הבצלים שמסיר מהן אותן עלין המעופשות דלא חזו לאכילה כדי למכרן ודייקא מתני' דבסיפא תני מחליק מאחת יד:

ומקיים יבשים לגורן. מקיים הנהו דחזו לייבש ולהתקיים מעמידן בארץ כדי שיהו מבושלין כל צרכן:

לגורן. להכניסן לקיום:

לאלו לעצמן וכו'. לעיל פליגי בה אמוראי איכא מאן דאמר דטעמא דשוק וגורן חשיבי ולהכי הוו שתי קצירות ואיכא מאן דאמר דטעמא דלח ויבש שני מינין הן:

וכן באפונים. שמחליק לחין ומקיים יבשים ויש לפרש דלאו באותן שהן מין ירק מיירי דהיינו אפונין הגמלונים ששנינו בהן מין ירק אלא באותן שהן מין זרעים כדתנן פ' ערוגה אפונין חשופין מין זרעים אי נמי דהכא סתמא קתני וזרען מתקיים אפילו אותן שהן מין ירק דהתם לענין ערוגה הוא דתני לה מפני העלין דאית בהו שרכא כדאיתא התם:

וכן בכרם. אי מוכר בוסר לאכול השתא ומקיים אשכולות האחרים לעשותם יין או צמוקים נותן פאה לאלו וכו' והרמב"ם ז"ל גורס וכן בכרם המדל נותן וכו' עיין פ"ב ואין נראין דבריו:

המדל נותן מן המשוייר. מפ' במס' שביעית פרק בראשונה אי זהו המדל אחד או שנים אי זהו המחליק שלשה זה בצד זה ומפ' התם בגמ' המדל שנוטל אחד ומניח שנים או נוטל שנים ומניח אחד והכי מפ' נמי בפ"ק דמ"ק שלופי שהן נזרעים תכופים ולכך הן כחושין ושולף אחד או שנים מבינתיים כדי שישביחו:

ומחליק. שנוטל שלש:

מאחת יד. ממקום אחד יד מקום כמו איש על ידו וקאמר דכי הוא מדל בבצלים או באפונים או בכרם לא חשיב קצירה ולא בצירה ופטור מפאה דקצירת עראי בעלמא הוא אבל כשהוא מחליק שמה קצירה ומיחייב כדפרישית: