פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ג:א:י

חציו לח וחציו יבש. אף ר' עקיבא מודי כשהיה חצי השדה חציו מבושל כאחת וחציו לח דהיינו שאינו מבושל לצד אחד כולן לא תימא דשני מינין הן וס"ל לר' עקיבא כי טעמא דנותן פאה מכל אחד ואחד דמנמר דוקא אבל בחצי חצי מודי לרבנן דנותן מאחד על הכל:

והא תנינן. סייעתא היא דתנן דמודו רבנן לר' עקיבא בשבת בשלשה מקומות ואי טעמא דמודו משום דמופסק לשלשה מקומות ותו לא אמאי נקט שבת לשמעינן הכי גבי תבואה אלא אשמועינן דבשלשה מקומות מופסקים גבי תבואה הוא דפליגי ומשום טעמא דהוי שבת או חרדל מודו כדמפ' לקמיה ושמעינן לגבי תבואה חציו לח וחציו יבש מודי ר"ע:

כיני מתני' וכו'. כלומר דוקא נקט מתני' שלשה מקומות לאורויי דבההוא גוונא גופא הוא דפליגי רבנן אדר"ע ולא תימא דמשל בעלמא נקיט וה"ה לשנים:

מפני שאין הראשון שבהן ממתין. השתא מפ' טעמא דמתני' אמאי מודו רבנן לר"ע ומפ' מפני שאין הראשון שבהן ממתין דזה מתבשל קודם זה וכיון דאורחיה הכי משעה ראשונה מופרשים הן ומפריש מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו:

דרכן ליזרע ערוגות. וכיון דאין דרכן ליזרע שדה אחת הוו להו ערוגות שדות טובא:

על דעתיה דשמואל. כלומר מאי בינייהו ומסיק הא איכא בינייהו דעל דעתיה דשמואל מפריש מכל קלח וקלח דבתר בישול אזלינן ולר' יוחנן בתר ערוגה הוא דאזלינן וכתב רבנו שמשון ז"ל והאי דמחייב שבת וחרדל בפאה אע"ג דאין נותנין פאה לירק הני מיחייבי דלזרע עבידי וקטנית נינהו דתנן בכלאים פ' ערוגה חרדל מין זרעים ותנן נמי במס' מעשרות פ' הכובש השבת מתעשרת זרע וירק ע"כ כלומר וזרען מתאכיל ודמו לחטים דזרען מתאכיל: