פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ג:א:ט

אתיא דר"מ בשיטת רבי עקיבא רבו. נראה בעיני דאייתי תלמודא מימרא דר' בא לפשוט בעיין והכי קאמר דר' יוחנן אמר עלה דההיא דר"מ דקוצר לשחת דאתיא כר' עקיבא דהכא דכי היכי דלר' עקיבא דמתני' לח ויבש שני מינין וחשיב ליה כמו זרע אחר ולהכי יהיב פאה מן המבושל לחוד ומן הלח לחוד ומבושל כיון דאפסקיה לח יהיב על כל מבושל ומבושל וכי הדר קצר הלח נמי יהיב פאה על כל לח ולח דאפסקיה מבושל הכי נמי לר"מ דס"ל דכי קצר באמצע לשחת דהיינו שהביא שליש וכדאמר לעיל ושייר האחר כדי שיתבשל כל צרכו כי הדר קצר להו כי הוי יבש הוי הנימור של אמצע שקצרו בפעם ראשונה דמי לאחשביה ללח מכאן ולח מכאן וזה דמי ליבש באמצע כיון שהביא שליש תחלה וכיון דר"מ בשיטת ר"ע אמרה וכך הוא נימור דשחת כיון דהביא שליש כמו נימור דיבש דטעמא הוא משום דחשיב ליה מין אחר איפשיטא בעיין דלעולם פליג ר' עקיבא ונותן פאה מכל אחד ואחד ולרבנן מאחד על הכל דהתם המשוייר הוי רובא דקוצר לשחת דקתני דומיא דדרך היחיד וכו':

ולמה לי כר' עקיבא. למה לן לאדחוקי אנפשין ולמפשט מדאוקימנא ר"מ כר' עקיבא ותילף מרבנן דהתם בעייא דילן מאחד על הכל תיפוק ליה מרבנן גופייהו איפכא דכי קצר ללח לבסוף כשהיה יבש חייב על זה בפני עצמו וכו':

דתנינן. לקמן:

המחליק בצלים לחים לשוק. דהיינו שעוקרן ומסיר הקליפות שאינן אוכל ומוציא אותן לשוק כדי שיאכלום כשהן לחים בענין שלהם:

ומקיים יבשים לגורן. מעמיד בקרקע אותם הראויים להתקיים דהיינו להיות יבשים ומשהה אותן שם כדי שיגדלו כל צרכן ויהיו מבושלין דהיינו דומיא דמניח הלח שיתבשל דנדון דילן ותנן דנותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן ומסתמא מקיים יבשים לגורן דהוי רובא ומשמע דלרבנן כי לקיט הלח ומשייר האחר עד שיתיבש כל צרכו דהוי רובא שני מינין חשיבי לגבי דיהיב תחלה ללח בפני עצמו ולסוף ליבש בפני עצמו אבל לגבי יבש עצמו אפילו יהא מופסק יהיב לכוליה יבש כאחת דהא לא אשכחן לרבנן טפי אלא לר' מאיר לחודיה הוא דאית ליה הכי וכי תנן מאחת על הכל ה"ק מן לח אחת על כל הלח ומן יבש אחד על כל היבש:

ודחי ר' ייסא לתלמידיו דמהך מתני' שמעינן דשוק וגורן שני מינין אבל לח ויבש שיהו שני מינין לרבנן לא שמעינן:

לח ויבש שני מינין. בתמיה כלומר מי שמעינן ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג דמתנות עניים כדברי חברייא שכתב אבל לח מכאן ומכאן ויבש באמצע מניח מן היבש בפני עצמו ומן הלח בפני עצמו דס"ל דמאי דאמר ר' ייסא דשוק וגורן דוקא דליתא אלא משל בעלמא הוא והכי אמרינן לעיל בפ' אלו מפסיקין ודברי הראב"ד ז"ל בזה אינן נוחין אצלי כלל ודברי הרמב"ם ז"ל נכונים בעיני (ד):