פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ב:ג:ב

מהו כותש כעלי במכתשת וכו'. נראה מדברי רבנן שמשון ז"ל במס' כלאים פ' כרם שחרב דמספקא ליה לתלמודא השתא אי האי שער כותש מלשון כותש במכתשת דמנחות והיינו שהגדר הוא מלבנים או מעפר ומחמת הענפים שכובדים בו נכתש ומתמעט מגבהו שכתב שם כלשון הזה משמע דאיבעיא ליה בפירושא דהאי כותש אי בגדר קאמר שהעפר תיחוח למעלה כמין אבק כעלי הכותש במכתשת שמה שבתוכו תיחוח ודק וחשיב אותו העפר כמאן דליתיה לפי שסוף הרוח לפזר העפר ולמעט הכותל מעשרה או דילמא כותש על גבי הגדר שענפי האילנות שמכאן ומכאן מסתבכין זה בזה למעלה מן הגדר ופשיט ליה מדקתני מתני' שער כותש משמע אבל אין הגדר כותש עכ"ד ואין במשמע לשון כעלי במכתש מה שפי' ז"ל דמתני' דמנחות הוו להו לאתויי ועוד להך פירושא היאך מתישבת ברייתא דתניא לעיל בריש פרקין אם היה שער כותש שמכאן ומכאן אינו מפסיק מצד א' מפסיק ועוד דסתם גדר של אבנים והיאך אפשר שהרוח ימעט הכותל מעשרה כדברי הרב ז"ל לכך נ"ל לפ' דהכי מיבעיא לן האי כותש הוא מלשון כעלי במכתשת שמכה העלי במכתשת שתחתיו והכא נמי כי נותן פאה אחת הוא כשהענפים דשני הצדדין מסתבכין ומכין על גבי הכותל ממש בענין שהכותל נכסה בענפיהן גם הגדר עצמו כותש בהן מחמת דחיקתן בו ומשבר הענפים ומרקיבן מתוך לחלוחיתו אבל אם ענפיהם גבוהין מן הגדר ולמעלה שאינם נוגעין בגדר אף אם הם כותשים זו בזו נותן שתי פאות דכח הגדר במקומו עומד:

או כותש. זה עם זה ע"ג גדר קאמר ואע"פ שאינן נוגעין בגדר וכ"ש כותש הגדר ממש. לשון כותש שנאחז זה בזה כמו שמריב עם חברו בכעס ואפילו אינו נוגע בו כי ההיא דב"ר בריש וירא אליו איתתיה דר' יוסי הגלילי הוה מכתשה עם אמתה פי' מריבה עם שפחתה אף כאן דומה כמי שלוחם זה עם זה ואפילו שאינן נוגעים בגדר קתני שנותן פאה אחת וכ"ש בקמייתא:

ומסיק מן מה דתני שער כותש וכו'. כלומר אי ס"ד דמתני' מיירי דוקא בשהענפים מכין בכותל אמאי לא משתמיט בשום דוכתי דליתני הגדר כותש דאי בעינן כעלי במכתשת הא גדר נמי כותש הוא שגם הוא משבר ומרקיב הענפים ומדלא תני הכי ש"מ כותש על גבי הגדר הוא דתנן שמע מינה:

ולא תני הגדר כותש. לא כאן ולא במס' כלאים ובהאי פירושא מתישבת ברייתא דלעיל מצד א' ומשני צדדין בין אם הגדר כותש בין אם שער כותש שנכנס באויר השדה האחר אבל אינו כותש לענפי האילן שרחוקים ענפיו ממנו ודברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג אינן מתוקנין כל צרכן: