פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ב:ג:א

הכל מפסיק לזרעים. כל הני דתנן לעיל דמפסקי היינו לזרעים דהו"ל תבואה וקטניות וכתב הרא"ש ז"ל דאתא לאתויי האי דר"ל דאם עוקר את המחרישה וכו' ולהנהו אמוראי מרבה מצר וחצב:

ואין מפסיק לאילן אלא גדר. לת"ק היינו כולהו אילנות דתנינן פ"ק דמיחייבי בפאה מפסיק להו גדר בר מחרובין כדמפ' מתני' ובגמ' מפ' סדר מטען וכמה קירוב גזען אצל הנחל או לשלולית דמש"ה לא מפסקי דכי חורש אצלן נכנסו כלי המחרישה בנחל או בשלולית דבהכי מיחזי דלא הוו הפסקה ועוד מפרשי שיעור נופן כדאיתא בגמ':

אלא גדר. וסתם גדר גבוה עשרה טפחים והכי איתא נמי בת"כ:

אם היה שער כותש. בגמ' מפ':

כל הרואין זה את זה. אחרובין קאי דאפילו גדר אין מפסיקן ואע"ג דלא שייך ראייה באילן משער תנא הכי דאילו היה להן ראייה היו רואין זה את זה שאין שום דבר מפסיקן ולמעוטי אם היו בתים גבוהים באמצע דמפסיקין והכי אשכחן בפ' הספינה כל שרואה פני חמה זהו הגזע וכל שאינו רואה פני חמה זהו מן השרשים שלא כדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג דמתנות עניים שכתב דקאי אאנשים שעל גבן ופי' כן משום דלא שייכא ראייה בחרובין ואין פי' זה נכון ושמא כיון הרב ז"ל שלא להרחיקן יותר מדאי שאם היה לו חרוב א' כאן ולסוף פרסה חרוב אחר אלא שלא יהא שום דבר מפסיקן שאין סברא שיתן מזה על זה והנכון כדפרישנא ולמעוטי נמי הראשונים רואין את האמצעיים ואין הראשונים רואין זה את זה כדאיתא בגמ':

שהיו להם בכל הרוח. ואפילו אינם רואין זה את זה ובגמ' מפ' מי מכוון להם את הרוחות:

משמו. של ר"ג:

שהיו להם. בכל העיר מד' רוחות נותנין פאה א' וטעמא מפני שהם גבוהים הרבה ומסובכין כדתנן בב"ב בחרוב ובשקמה חמשים אמה: