פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ב:א:י

ר"מ ור' יהודה. ר"מ דהקוצר לשחת ור' יהודה דפ' ר' ישמעאל דמנחות ומייתי לה לקמן דאמר דקוצר לשחת דכי הביא שליש אסור לקוצרו לפני העומר ועבר אעשה דראשית קצירכם דהביא שליש קרוי קציר ובציר משליש לא מקרי קציר דהא לאו אוכלא הוא כדמוכח במס' שביעית ובמס' חלה אומרים בשיטה אחת:

כן ר' יהודה אומר. דקוצר לשחת מפסיק כלומר כן ר' יהודה יסבור כר"מ לענין פאה דלא בעינן חרש מכי הביא שליש דחזי לקליות ואע"ג דקוצרו לשחת דקציר מיקרי הכא והכא:

כמא דר' מאיר אמר חיוב בפאה מפסיק. טעמא קא יהיב למילתיה כלומר כי היכי דאשכחן דשניהן שוין דחיוב פאה מפסיק לר"מ בענין פאה ולר' יהודה גבי עומר הכי נמי נאמר שניהם יהו שוין גבי קוצר לשחת לענין פאה דלא בעינן חרש:

אכלה גובאי. מלמעלה לצד השבלים:

קרסמוה נמלים. מלמטה ותנן לקמן דכל הני דפטורה מחיוב פאה דקצירך אמר רחמנא ואע"ג דלעיל רבינן אפילו עוקר ותולש היינו משום דאי בעי קצר ליה ודמי לראוי לבילה דאין בילה מעכבת אבל אכלה גובאי וכו' דהא נפלה כולה תו לא שייך בה קציר ואין ראוי לבילה ומעכבת:

הכל מודים. סיפא דברייתא היא כלומר היכא דאכלה חגב באמצע או נמלים וכו' ונשאר תבואה מכאן ותבואה מכאן מודה ר"מ לרבנן כדמפ' תלמודא:

מפני שהוא פיטור פאה. דכיון דלא מיחייב בפאה אותו המקום הנאכל מחגב לא מפסיק דהכא שאני דלא התחיל לקצור ולא דמי אפילו לבור וניר דהא אפילו בור וניר גופייהו מיחייב העולה בהן כדלעיל ומש"ה דוקא אי חרש מפסיק דדמי לניר והה"נ אי קצר לשחת ולא הביאה שליש דלא מפסיק דכאילו לא קצר כלל חשיב:

אבל אם היה חיוב. כגון במתני' דהויא קצירה והביא שליש וכדפרישית:

אפילו לא חרש. היה מפסיק אלמא בחיוב פאה הוא דמפסיק לר"מ:

דתנינן תמן. בפ' ר' ישמעאל דמנחות:

אימתי בזמן וכו'. התם פליג ארבנן דשרו דקתני רישא וקוצר לשחת ומאכיל לבהמה ופי' רש"י ז"ל מותר לקצור שחת קודם לעומר להאכיל אותה לבהמתו ועלה פליג ר' יהודה דלא שרי אלא כי קוצר קמי שהביאה שליש דלא חשיבא קצירה דלגבי התחלת חרמש לא שריא קצירה אלא בבציר משליש משום דההיא לא מיקריא קצירה ובקצירה תלה רחמנא כי חייב בפאה מפסיק ומונע אותו שלא יקצור דעבר אעשה דראשית קצירכם:

ובדבר שהוא חייב וכו'. כלומר וגבי הפסק פאה היכא דאיכא קצירה דניחייב בפאה דהיינו הביא שליש הצדדין שקצר לבסוף בעיאן פאה אחריתי: