פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ב:א:ט

בור וניר בית רובע וכו'. שמועה זו קשה בין המפרשים ואני אפרשנה כפי מה שיורוני מן השמים בס"ד:

בור וניר בית רובע. בור וניר דתני במתני' דמפסקי בעינן שיעור רחבן לאפסוקי גבי פאה רחבו דבית רובע דהיינו עשרה אמות ומחצה כדתניא במס' כלאים פ' שני ולרוחב הניר ובור הוא דבעי בית רובע דאילו לגבי אורך הא פרישנא במתני' דפלוגתא אי בעיא מראש השדה לסופן לרבנן וזרע אחר כל שהוא סגי לאפסוקי לשתי שדות ומיחייבי כל חדא וחדא באנפי נפשה ונ"ל טעמא דרב דמיקל גבי זרע דכיון דבעינן שיעור לזה הזרע שהוא באמצע לענין כלאים כי היכי דלא להוי חבוש והיינו דמפסיק להו במשר לב"ש שיעור רחבו שלשה תלמים של פתיח ולב"ה כעול השרוני וקרובים דבריהם להיות שוין כדתנן בפ' כל סאה וע"כ לא שמענו אלא ברוחב המשר אבל ברוחב הזריעה לא הילכך לית ליה לרב שיעור דאי בעי זרע ביה כל שהוא ואי בעי זרע ביה כל שטח המשר וכיון דאית ביה שיעור מקום ולהכי קאמר רב כל שהוא דאפילו לאותו כ"ש דזריעה בעינן שיעורא דמשר לרוחב קרקע דודאי לאו ברשיעי עסקינן דכבר אית ביה שיעור בשטח הקרקע ומה שזרע אינו מעלה ואינו מוריד:

ור' יוחנן אמר. דבשלשתן שיעור רחב קרקע שלהם שלשה תלמים של פתיח דהיינו תלמים רחבים שעושין כשבאין לפתוח הקרקע בראשונה למעוטי תלמי הרביעה דקתני התם דהני דפתיח ומרחיקין אותן זו מזו שבג' הן ואוירן שתי אמות יש כמו שמפ' בפ' כל סאה וכן כתב ר"מ בפ' שני דכלאים גת"פ משמע שהן שתי אמות ע"כ אבל תלמי הרביעה שהוא אחר רדת המטר של רביעה ראשונה שחוזרין וחורשין לכסות הזרע דאז התלמים תכופין ומקורבין וכן אמרו במדרש יפתח וישדד אדמתו בתחלה הוא עושה תלמים רחבים ולסוף הוא עושה תלמים קטנים ע"כ וקסבר ר' יוחנן דכיון דגת"פ חשיב קרקע באנפי נפשיה גבי כלאים הכי נמי חשיב גבי פאה להפסיק ואע"ג דהאי לישנא דגת"פ ב"ש הוא דקא תני ליה הא קתני קרובים דבריהם ועוד דהתם נקטינן כשיעורא דב"ש:

מהו פליגין. בתמיה כלומר מי נימא דודאי פליגי רב ור' יוחנן או דילמא לא פליגי ונ"ל דמתמהינן הכי משום דגבי זרע אחר בההוא פשיטא דלא פליגי אלא דמר לא מיירי בשיעור הזריעה אלא בשיעור הקרקע ומר מיירי בשיעור הזריעה ולא בשיעור הקרקע וכדפרישית ומשום הכי בשארא מתמיה ומי דחקין אנפשין לפרושי נמי בבור וניר לא דפליגי:

ומתרץ מה דאמר רב בחיוב פאה. כלומר ודאי כי היכי דלא פליגי בזרע אחר הכי נמי לא פליגי בבור וניר וכלהו ס"ל גת"פ סגי דאית ביה שיעורא גבי הפסקה לכלאים והכי נמי גבי הפסקת פאה ובית רובע דאמר רב בבור וניר לא מיירי אלא אם עלה בבור וניר מין תבואה המין שחייב בפאה כלומר אותו מין שזרוע בשדות דהאי גיסא ודהאי גיסא בההוא קאמר רב דלא מפסיק אלא בבית רובע אע"ג דמה שעלה בו הוי כחוש ובשדות הוי דשן אפילו הכי כיון דשדה של כאן וכאן חייב בפאה ובור וניר נמי המפסיקין בינתיים מה שעלה בהן חייב בפאה כלומר דמינו הוי מצטרפין השדות אלא אם כן הוי בור וניר רחבים בית רובע דרויחי וחשיבי וליכא למימר דחיוב פאה היינו אפילו זרע אחר שחייב בפאה דא"כ היינו זרע אחר אלא אותו מין שזרוע בשדות שחייב בפאה קאמר ואיידי דגבי ר' יוחנן אמר פיטור פאה אמר גבי רב חיוב פאה:

ומאי דאמר ר' יוחנן בפיטור פאה. דמה שעלה בו הוי ירק או מאכל בהמה חוחים ודרדרים דכיון דלאו מינו ופטור מן הפאה כשיעור קטן דגת"פ רחב חשיב לאפסוקי וסגי ליה:

ופריך והא תני בור וניר חייבין בפאה. כלומר בבור וניר דתנן במתני' דמפסקי עלה קתני בברייתא דהעולה בהן חייב בפאה וקשיא לר' יוחנן דמפ' בור וניר דמתני' דהיינו שהעולה בהן פטור מן הפאה:

ומסיק דבודאי בבור וניר דהעולה בהן חייב בפאה איתמר שמעתין דרב ור' יוחנן:

אלא מאי דאמר רב בשדה בינונית. דכל חד מן השדות הוי שדה בינונית כלומר בסתם שדה שזורעים בה חטים או שעורים שהיא שדה בינונית שהיא בת תשעה קבין של זריעה דסתמא זורעין אותה בני אדם כל שטחה כמות שהיא הלכך בעינן להפסיקה בור או ניר גדול רחבו כרחב בית רובע דכך שיעור שדה בתוך שדה לתבואה לענין כלאים כדתנן תבואה בתבואה בית רובע ובציר מהכי לא מפסיק:

ומאי דאמר ר' יוחנן בשדה עשויה משרים משרים. שיעור ארכן חמשים אמה ורחבן שתים והיינו כהך דר' יוחנן דתניא בתוספתא ומייתי לה בפ' כל סאה דכי השדה כולה עשויה כן דהיינו כל משר אורך חמשים על רוחב השנוי במשנתנו גת"פ שהוא שתי אמות כמו שאפרש כגון שדה שזורעין בו שומין ובצלים וקולקס וקטנית דחייבין בפאה שדרך בני אדם לזורען משרים משרים מין בכל משר כדתנן בתוספתא התם עושה כל משר שלשה תלמים של פתיח ותני בסיפא כמה רחבו כמלא העול השרוני ומוכח התם דהאי תנא ר' חייא הוא ור' חייא אומר התם דשיעורא דההיא מתני' היינו שתי אמות אלמא דגת"פ ועול השרוני ושתי אמות חדא מילתא הוא והיינו לענין רחב המשר ולענין אורך פליגי תנאי התם מר בעי להו מפולשין מראש השדה לסופו ומר סבר דסגי באורך חמשים והואיל וכן במשר אחד שהניחו בינתים בור או ניר או זרע בו זרע אחר סגי בארכו חמשים על שתים דקסבר ר' יוחנן כר"א בר' שמעון ואבא יוסי בן חנן דאמר בפ' כל סאה בגדולה חמשים אמות סגי באורך ופליג אתנא קמא דאמר התם דבעינן מפולש מראש השדה ועד סופו ומשום דמר מיירי בחד גוונא ומר מיירי בחד גוונא קאמרי הכי אבל דכו"ע ס"ל דכל שאינה עשויה משרים משרים אלא שהשדה זרועה כל שטחה בעינן בית רובע ובפ' כל סאה אמרי אי זו היא שדה גדולה כל שיש בין בד לבד בית רובע פחות מכאן שדה קטנה בד פי' שורה המקפת לערוגה דערוגות בלשון משנה קרויין בדידין והא דנקט רב שדה שדה בינונית דאין דרך לעשותה משרים אלא לזרוע כל שטחה דגדול שיעורה ובדידין שלה רחבים כבית רובע ומנא אמינא לה דשדה בינונית בת תשעה קבין הויא דתנן בפ"ק דבבא בתרא אין חולקין את השדה עד שיהא בה ט' קבין לזה וט' קבין לזה וט' קבין של זרע הויא לה ע"ה אמות באורך וברוחב חמשים דבית סאה הוי שטחו חמשים על חמשים וקתני התם כל שיחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין ואמאי הא אשכחן שדה בית סאה ושדה בית רובע אלא מאי אית לך למימר שדה בית סאה או בית רובע איקרו שדה בינונית לא איקרי אלא של ט' קבין ש"מ ושדה בינונית אין דרך לחלקה ולזרעה מינין אלא זורעין כל שטחה לחטים או לשעורים ושדה בית סאה אשכחן דדרך לחלקו לטבלאות מרובעות כדתנן בפ"ב דכלאים עושה כ"ד קרחות לבית סאה כנ"ל פי' סוגיא זו והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' מתנות עניים כ' בלשון הזה היה מפסיק בה ארץ בורה שאינה זרועה ולא חרושה או ארץ נירה והוא שנחרשה ולא נזרעה או שהפסיק בה זרע אחר כגון שהיה בה חטים מכאן וחטים מכאן ושעורים באמצע או שקצר באמצעה אפילו קודם שתביא שליש וחרש מקום שקצר הרי זו נפסקת לשתי שדות והוא שיהא רוחב כל אחד מאלו כשלשה תלמים של פתיח והוא פחות מבית רובע בד"א בשדה קטנה שהיא חמשים אמה על שתי אמות או פחות אבל אם היתה יתירה על זו אין הבור או הניר מפסיקה לשנים אלא א"כ היתה בהם רוחב בית רובע אבל זרע אחר כ"ש מפסיק בה ע"כ ומה שכתב שקצר באמצעה קודם שתביא שליש זהו פי' קוצר לשחת דפליגי ביה ר"מ ורבנן ואינו נכון פירושו דלא פליגי אלא בהביא שליש כדפרישנא והכי מוכח לקמן ומה שכתב דגת"פ הוא פחות מבית רובע כבר פי' דאין שיעורו אלא שתי אמות והרב ז"ל שכח סוגיא דפ' כל סאה שבה מתברר דכך שיעורו עוד קשה שכתב דבשדה שאינה קטנה דזרע אחר כל שהוא מפסיק בה ולא מפסיק גבי שדה קטנה ואמאי והא גבי כלאים מפסיק ומאי שנא גדולה מקטנה ועוד היכי מפ' שדה בינונית יתרה מחמשים על שתים והא תנן דשדה בינונית בת תשעה קבין היא והרב עצמו פסק כן ועוד תברה מצדה בשדה גדולה גבי בור וניר בעי רב בית רובע וממעט בזרע אחר ור' יוחנן בשדה קטנה ממעט בבור וניר ומוסיף בזרע אחר אלו דברים שאין הדעת סובלתן ואפשר שמה שכתב והוא פחות מבית רובע היינו כשתחשוב שדה קטנה מכאן ושדה קטנה מכאן והבור בינתים וגבולין שיש הרי קרוב לשמונה אמות וכשכתב אבל זרע אחר כ"ש כוונתו כשיעור הראשון לשדה קטנה שהרי זרע אחר צריך לו קרקע של משר גת"פ והראב"ד ז"ל בהשגות סובר דגת"פ הוי שיעורא דבית רובע ומר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא ולדעתו כי בעי מהו פליגין אזרע אחר קאי דאילו אבור וניר תרוייהו אמרי בית רובע אלא אזרע אחר בלחוד הוא דבעי ואסיקנא דבשדה קטנה בעינן הפסקה טפי משום דלא עבדי אינשי שדות קטנות כי הני ולעולם הן נדונין כשדה אחת אלא א"כ יש ביניהן הפסק גדול ומשום הכי קאמר רב בשדה בינונית זרע אחר כ"ש ור' יוחנן איירי בשדה קטנה שכולה אינה אלא בית רובע דהיינו חמשים על שתי אמות ובקירוב חמש אמות יותר הוי בית רובע ולא דק ומפני שהיא שדה קטנה בעינן הפסקה טפי אף לזרע אחר וגת"פ קרובים להיות בית רובע ואפשר דהוי שתי אמות ברוחב ולא איירי באורך אלא כמו שהיא השדה וכבר נתפרש שאינו אלא חמשים אמות באורך ויותר מעט ומר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא וכו' ע"כ דבריו ותימה דאי ר' יוחנן מודי בבור וניר כשיעור בית רובע אמאי לא קאמר בית רובע ועוד תיקשה ליה בזרע אחר דלגבי כלאים מהני או לא מהני אי מהני אמאי לא מהני גבי פאה ואי לא מהני מ"ט דרב דמפסיק וכי משום דחטא בכלאים אהני ליה ומה שכתב גבי גת"פ אפשר דהוו שתי אמות מוכרח הוא שם לפרש כן אבל עיקרן של דברים כמו שפירשתי: