פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה ב:ו:ג

כותיים. שמרונים קסבר האי תנא דיהודים רשעים הם הילכך יש בחמץ שלהם משום חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ומשהין השאור לחמץ עיסתן לאחר הפסח דאסור בהנייה:

אחר שלש שבתות של אפייה. דקסבר דבעה"ב משהה שאור לחמץ עד ג' אפיות:

ושל נחתומין. כותיים בכרכין דשכיחי אוכלין הרבה:

לאחר ג' ימים. ודאי מכרו הכל:

שלשה תנורין. דלא שכיחי בהן אוכלין כל כך:

והוא שיהא אדם גדול. כלומר ואם בעה"ב זה שאתה בא לקנות ממנו חמץ היה אדם גדול:

או שהיה משיא לבנו. דודאי כל אדם עושה הוצאה אפילו בג' תנורים בשבת אחד שרי אבל ביום אחד לא התירו. ובנחתומין אפילו ביום אחד שעשה ג' תנורין:

עד ג' ימים אסורים. דגבי כפרים לא הקילו בג' תנורים עד ג' ימים: מ"ט דמשחרית הוא בודה לו שאור לכל אותו היום. הילכך ג' תנורים ביום א' תנור א' הוא:

בודה שאור. מוציא שאור כמו כי מלבך אתה בודהם. והכי נמי תנן בפרק באות מצה:

והעיסה השנייה. כלומר של יום השני לא מאיסור ולא מהיתר היא מתחמצת דהא ביום השני השאור שנותן ללוש הוא שהפריש שאור מהעיסה שלש ביום הראשון הוא ואפילו שהעיסה של יום ראשון היא שנתחמצה בשאור דאיסור שעבר עליו מ"מ ביום השני עיסה דהתירא אית בה ויש כאן זה וזה גורם בב"א: