פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה ב:ו:ב

תמן תנינן. בפ' בתרא דע"ז:

ואוסר בכל שהוא. מפ' התם כגון חבית דנפיש עמודיה אבל צרצור קטן לבור אפילו כל היום כולו קמא קמא בטיל:

מים במים. מים שנתנסכו לע"ז נפלו במים דהתירא:

יין במים. יין דאיסורא לגו מיא דהתירא:

בנותן טעם. דהא פגמו:

מים ביין. מים דאיסורא ביין דהתירא: שהמים נמכרים במדה. דכיון שהמים של אותה העיר נמכרים במדה מים דאיסורא דמו ליין נסך ואתו למטעי ביין ביין בנותן טעם הילכך דינן נמי בכל שהוא כדין יין ביין:

כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר. לקמן מפ' שנפלו בו מים:

נפל איסור בסוף אסור. דכיון דנפל יין נסך בסוף לא אמרינן רואין את ההיתר כאילו אינו אלא יין נסך מתחבר למינו ואין המים רבים עליו וכ"ש אם נפלו מים לבסוף:

היתר בסוף מותר. דכיון דנפל יין של היתר בסוף כבר בטל יין נסך במים שהמים רבו עליו בהיותו לבדו ומשבטל לגמרי שוב אין חוזר וניעור:

אחר אחרון אני בא. הילכך נפל יין נסך בסוף אסור נפל כשר בסוף מותר וחזקיה אית ליה דהילכתא כר' אליעזר והשתא לא סבר כאוקמתא דאביי דכי שרי ר' אליעזר היינו בשקדם וסלק את האיסור ולקמן מודי ליה וכמו שנפרש בס"ד:

חומר ביין נסך. לעולם חזקיה ס"ל במתני' כרבנן ומשום חומרא דיין נסך אסר כי הוי האיסור אחרון:

ואפילו נפל היתר בסוף יהא אסור. דבמתני' שרי ר' אליעזר היתר בסוף היינו משום שאין באיסור כדי לחמץ אבל הכא כיון דאוסר במשהו ליכא לאפלוגי:

את רואה את ההיתר כמי שאינו. ולא אמרינן הרי נאסר כל היין וריבה היין על המים דהא הוי חמרא רובא אלא באיסור שנפל גרידא משערין ואיכא מיא טובא לנגדו:

ואם יש בו טעם איסור אוסר. ואי לא לא:

והוא שנפל ההיתר לסוף. דמיא בטלוה לאיסורא ולא מצא יין דהיתירא להתחבר עמו:

ואפילו מים ביין. לא מיבעיא היכא דנפיל חמרא דאיסורא לחוד ומיא דהתירא לחוד דכשהמים נפלו חשובין דפשיטא דאמרינן רבה עליו ובטיל אפילו מים דהתירא בגו חמרא דאיסורא דאיכא למימר כיון דכשנפלו לא הוו בפני עצמן כיין דמו ותו ליכא למימר בהו רבה עליו וכו' ולא אהנו מיא לבטולי ולא מידי קמ"ל דאהנו:

ואפילו נמזג כל צרכו מן ההיתר. שנפלו מים דהתירא ביין דהתירא כשיעור מזיגה ואיכא למימר הכל יין הוא והכי שתו ליה אינשי ונפל יין נסך לבסוף והוא מועט לגבי מים שהיו מוזגין בתחלה אפ"ה רואין את ההיתר כאילו אינו וכו':

הדא דאיתמר וכולהו תינויין היך עבידא. הדא מימרא דר' אמי בש"ר יוחנן לא הוזכר בה מים ואע"ג דאמר ואפילו מים ביין קס"ד דהשתא הוא דהזכיר מים אבל רישא לא מיירי ר' יוחנן במים:

וכולהו תינויין. כל שונין הלכות בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן לא הזכירו בה מים ומשו"ה קשיא ליה לר' זעירא:

ומשני ר' יוסי בר בון דה"ק ר' יוחנן. צלוחית של יין נסך היינו צרצור דגמ' דילן פך קטן שנפלה לתוך חבית של יין דהתירא דמעיקרא מצא מין את מינו ואח"כ נפלה לתוך בור של מים בהאי הוא דאיפלגי חזקיה ור' יוחנן לחזקיה אסור ולר' יוחנן מותר: עד כדון שנפלו זה אחר זה. דלא אשכחן דאסר ר' אליעזר במתני' אלא כשנפלו זה אחר זה אבל נפלו התירא ואיסורא בבת אחת לא אשכחן: