פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה ב:ד:ג

אסור דברי ר"מ. בפרק בתרא דע"ז איתא להך פלוגתא:

כשהשביח ואח"כ פגם. כגון יין של תרומה לתוך גריסין של חולין צוננין דמשביחם ואח"כ הרתיחן דחומץ לרותחין פוגמן:

אבל אם פגם ואח"כ השביח. כלומר אם פגם מעיקרא אלא שאח"כ נצטנן ואינו פוגם כ"כ שרי דפוגם מעיקרא הוי. וטעמא דסיפא דמתני' כר' זירא וכדפרישית. והיינו סברא דעולא פ' בתרא דע"ז:

לא שנייא. לר"מ בין השביח ולבסוף השביח או לא השביח נמי דלעולם אסיר לר"מ ויליף לה התם מגיעולי גוים דקדרה בת יומה אי אפשר דלא פגמה פורתא ואמרינן התם דמודי ר"ש לר"מ בהשביח איסור לחודיה מעיקרא ולבסוף פגם אבל שניהם ביחד הוא דפליג עליה:

תמן תנינן. בפ' בצל במס' תרומות:

שעורים. של תרומה:

שנפלו לתוך בור של מים. מכונסין:

אע"פ שהבאישו מימיו. מחמת התרומה:

מותרין. המים דפוגם מעיקרו הויא:

במחלוקת. ור"ש קתני לה:

דברי הכל. ואפילו ר"מ:

אילין מן שמועתא ר' יוחנן אמר במחלוקת. כלומר אלו מן השמועות דר' יוחנן אמר כך מתני' במחלוקת שנויה וריש לקיש מוקים לה כדברי הכל ומשום דאורחייהו איפכא דלעולם ר' יוחנן מהדר לאוקמה למתני' ככו"ע וריש לקיש הוא דמוקי לה כיחידאה כדאיתא בריש העוקר ובפ' אוכלין עראי ובסוף פרקין ובדוכתי טובא: