פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה ב:ד:ב
Sirilio on Yerushalmi Orlah 2:4:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Orlah 2:4:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה · free full Hebrew text
Open in the reader →אף הראשונה במחלוקת. חלוק היה ר"ש אף בקמייתא ואע"ג דמעיקרא הא השביחה תרומה לחולין תחלה ואשכחן ליה לר"ש דמודי גבי קדרה בת יומה וההיא השביח ולבסוף פגם הוי ומודי בנפל תרומה תחלה אסור קסבר כי אמרינן השביח ולבסוף פגם אוסר היינו השביח איסור לחודיה דיליף מקדרה, אבל הכא כשהשביחו שניהם השביחו וכשפגמו שניהם פגמו הילכך שרי לר"ש. וטעמיה דר"מ ברישא ובסיפא דקסבר נותן טעם לפגם אסור הילכך ל"ש השביחו שניהם ל"ש פוגם מעיקרו אסור. וריש לקיש פליג אדר' יוחנן ואמר דכי פליגי ר"מ ור"ש היינו בהשביח ולבסוף פגם אבל בפגם מעיקרו מודי דשרי ולדידיה טעמא דר"מ דסיפא אע"ג דפוגם מעיקרו הוי כדר' זירא פ' בתרא דע"ז דאמר שאני עיסה הואיל וראוי לחמע בה כמה עיסות אחרות. ופירש"י ז"ל כמה עיסות אחרות של תרומה הילכך חימוץ דיותר מדאי אע"פ שפוגם הוא לענין אכילה שבח הוא לענין לחמץ עיסות אחרות:
הוינן סברין. כלומר אליבא דר' יוחנן סבורין אנו זה כל כחו וזה כל כחו בענין דשניהן השביחו ושניהן פגמו ולהכי שרי ר"ש:
אבל אם נפל שאור של תרומה תחלה כבר נתחמצה העיסה. ודברי הכל אסורה היא ומשביחה בתחלה אע"פ שחזר והועיל לפוגמה כשנפל שאור של חולין אחריו ושניהם פגמוה הוי משביח האיסור ולבסוף פגם ואסור אבל רישא חימצו זה כל כחו וזה כל כחו ביחד ולא הספיקו לחמץ עד שנפל של תרומה פליגי. והכי אסיקנא לה בפ' בתרא דע"ז אליבא דר' יוחנן ומוכחינן לה נמי התם מברייתא: