פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות ד:א:ב
Sirilio on Yerushalmi Maasros 4:1:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maasrot 4:1:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →אור טובל, מלח טובלת, מקח טובל וכו'. כן כתוב בכל הספרים. וק' דמאי קמ"ל סתמא דתלמודא הכא כולהי חננהי. אור טובל מתני' דהשולק, מלח מתני' המולח בשדה חייב, מקח מתני' דפ' היה עובר אומר לחברו הילך איסר זה וכו' ומתני' דהמחליף נמי, ותרומה מתני' דפירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן, שבת מתני' דכלכלת שבת ומתני' דתינוקות, וחצר בית שמירה כולי' פירקין דהמעביר. אלא נ"ל דהיינו דאשמועינן תלמודא דכולהו שוין דכולהו דרבנן וכיון דגלי לן גבי תרומה דבעינן נגמרה ומקח דבעינן צירוף דשתים ונגמרה מלאכתו ה"נ בכולהו בעינן צירוף דשתים ונגמרה מלאכתו ולא תימא דוקא גבי מקח דלא הוי דאורייתא הקילו ולא בשאר דכולהו שוין והיינו דגרסינן בתר הכי א"ר יוחנן חצר ומקח ושבת אינן תורה כלומר אע"ג דאית להו רמז אפ"ה אינן תורה וכ"ש אור ותרומה ומלח ולא נקט הני אלא משום דהני תלת רמיזי בקראי כדפרישית לעיל ריש פ' המעביר, וכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ג אחד מו' דברים קובע הפירות למעשרות החצר והמקח והאש והמלח והתרומה והשבת וכולן אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו וכו'. ודעת הראב"ד ז"ל אינו כן אלא דוקא בשאר פירות הוא דבעינן נגמרה דהיינו גרנן השנוי במשנה ועוד א' מששה דברים המנוים כאן, אבל גבי דגן תירוש ויצהר כיון דעשאן בגרן ומירחן טבלי ולא בעו שום דבר אחרי כן והאוכל מהם כזית לוקה דבגרן ויקב תלה רחמנא. וכן כתב עוד בפ"ד שכתב הרמב"ם ז"ל אין הטבל נקבע למעשרות מן התורה עד שיכניסנו לבית. וכתב הוא ז"ל זהו בדבר שאין לו גרן ע"כ. ונ"ל שלמד הרב ז"ל דבר זה מהא דגרסינן פ' הפועלים א"ר ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ור' יוחנן אמר אפילו חצר קובעת ופרכינן עלייהו מההיא ברייתא דתניא אי זהו גמר מלאכתן מלאכת הכנסתן מאי לאו הכנסתן ואפילו בשדה, ומשני לא הכנסתן לבית זהו גמר מלאכתן ואי בעית אימא כי קאמר ר' ינאי בזיתים וענבים דלאו בני גרן נינהו אבל חטים ושעורים גרן בהדיא כתיב ביה, ע"כ הסוגיא משמע דלא בעינן שיראה פני הבית אלא בדבר שאין לו גרן אבל במידי דאית ביה גרן א"נ בור ליין ועוקה לשמן לא בעי פני הבית וכדינו של הראב"ד ז"ל. ואין דבריו מחוורין דהא לדעתו ז"ל לא מיירי קרא אלא בזיתים וענבים ובלבד לאכילה והא ליכא למימר אלא דההוא דחייה בעלמא היא דהא סתמא דתלמודא דפסחים פ"ק משמע דאפילו במידי דאית בה גרן בעינן ראיית פני הבית דפרכינן עלה דההיא דאמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי מההיא דתניא חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות ואפילו בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין והא הכא דודאי טבילי הני פירי וספק מיעשרי ספק לא מיעשרי וקא אתי ספק ומוציא מידי ודאי ומוקי לה כר' חנינא חוזאה דא"ר חנינא חוזאה חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. ואי בעית אימא ספק וספק הוא דילמא מעיקרא אימור דלא טבילי וכר' אושעיא דאמר ר' אושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר. ופי' מגורה אוצר של חטים כמו נהרסו ממגורות ומכניסין בה התבואה אחר שנתמרחה בכרי אמבר בלע"ז, ופי' רש"י ז"ל דכל מגורה בבית הוא ודאי טבילי דהא נגמרה מלאכתו דראה פני הבית. ואי בעית אימא ספק וספק הוא כי היכי דמספקא לן אי עשרינהו אי לא עשרינהו, ה"נ איכא לספוקי אי חל עלייהו שם טבל מעולם אי לא ומעיקרא אימור לא טבול ואע"פ שהן ממורחין ובתוך הבית אימור דעבר להו וכר' אושעיא שהכניסה לבית במוץ שלה ואח"כ דש ומירח וחובת הטבל חל בראיית פני הבית וזה בראיית פני הבית לא נגמרה מלאכתן לחול עליו שם טבל וכשגמר מלאכתן כבר בתוך הבית היו ואין אלו פני הבית אלא כשנכנס דרך פתחים כדתניא חסידים הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר ועכשו מכניסין דרך גגות וכו' לבית כדי לפטרן הילכך לא חיילי עלייהו שם טבל ע"כ. ועוד האריך רש"י ז"ל וכן כתב רש"י ז"ל עצמו בפ' הפועלים דההיא דפסחים פליגא אההיא אוקמתא ובודאי דקי"ל כר' אושעיא דגרסינן בר"פ אין עומדין היכי דמי הלכה פסוקה אמר רבא כי הא דר' אושעיא וכו' משמע דההיא דר' אושעיא מיירי בתבואה דמגורה נמי אם לא עשה גרן בשדה אלא בבית לא חייל בה שמא דטבל. וכן דעת הרמב"ם ז"ל. ונקטינן השתא דלכל מידי כי אית בהו גרן בעינן ראיית פני הבית אחר שנגמרה מלאכתו מדאורייתא ומדרבנן בראיית פני החצר ורבנן גזור ששה דברים דלהוו טובלין כמו בית מה בית טובל אחר מירוח הני נמי טובלין לכל דבר אחר שנגמרה מלאכתן זהו הפסק הנכון בדברים הללו. ובעינן לכל דבר צירוף דהוי כמו גרן כדאסמכינן לה אקרא דקבצם כעמיר גרנה בפ' הפועלים. ובעינן נגמרה מלאכתו לאפוקי לקצות או לייבש, וגבי מלח בעינן תרתי מלח וצירוף הכי אסקינן לקמן בהדיא: