פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ה:ב:א
Sirilio on Yerushalmi Maaser Sheni 5:2:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 5:2:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני · free full Hebrew text
Open in the reader →כרם רבעי היה עולה לירושלם וכו'. לפי שאמרה תורה קדש הלולים וגמר קדש קדש ממ"ש שצריך להעלות הפירות לירושלם או לפדותן על הכסף ומעלה דמיו לירושלם ואוכלם שם ותקנו חכמים דמהלך יום א' לכל רוח שלא יפדוהו אלא הפירות עצמן יעלו ויאכלם בירושלם כדמפ' טעמא בגמ':
איילת ועקרבת ולוד וירדן. כולם תוך מהלך יום א' לירושלם ומוכח בגמ' דדוקא בכרם תקינו הכי אבל בשאר פירות אפילו בזמן שבית המקדש קיים נפדין ואפילו סמוך לחומה:
אימתי שירצו. אם יראו שנתמעטו הפירות יחזור הדבר לכמות שהיה:
משחרב בית המקדש היה התנאי הזה. שיהא נפדה סמוך לחומה וריב"ז הוא דבטלה כדאיתא בפ"ק דביצה ולכשיבנה בית המקדש תחזור דהא איכא טעמא דבעינן ריבוי פירות בעיר כדמפ' ואזיל:
אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה. שמהלך יום א' לא יוכלו לפדותו וקסבר בית המקדש עתיד ליבנות קודם מלכות בית דוד כדאיתא בגמ' ומשום הכי הוצרכו לעשות תקנה מזמן אותו הדור לכשיבנה:
כרם רבעי. בריש פ' כיצד מברכין פליגי תנאי מר סבר בכולהו מתני' גרסינן כרם רבעי כדכתיב קרא בהדיא אשר נטע כרם ולא חללו וגמר לה בג"ש דתבואה תבואה כדאיתא התם ומר סבר בכולה גרסינן נטע רבעי דס"ל דכל היכא דנהגא ערלה נהיג רבעי. רבעי בשנה הרביעית לנטיעתו שנטיעתו אית ליה דינא דמ"ש במילי טובא כדמפ' בגמ':
אין לו חומש. המחלל פירות רבעי להעלות הדמים לירושלם אין צריך להוסיף בפדיון חומש ואפילו בעליו הוא הפודה דאין לו כל כך קדושה כמעשר שני:
ואין לו ביעור. בשנה רביעית ושביעית שהמעשרות מתבערין מן הבית ואסור להשהותן יותר כדלקמן וסברי ב"ש דכרם רבעי פטור מן הביעור וטעמא דב"ש גבי חומש וביעור פליגי ר' ורשב"ג אביו בגמ' מר סבר כיון דכתיבי בהדיא גבי מ"ש דכתיב אם גאול יגאל איש ממעשרו וכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר וגו' וס"ל נמי דגמרי ב"ש קדש קדש משו"ה הוכרח לפ' דדוקא בשביעית הוא דפליגי דלא נהיג מ"ש בו הילכך אי איתרמי כרם רבעי בשביעית לית ביה חומש וביעור ומר סבר אף בכולהו שני נמי פליגי דב"ש לא גמרי קדש קדש ממעשר:
וב"ה אומרים יש לו. למ"ד דפליגי בשביעית דוקא טעמא דב"ה הוא דקסברי דלחומרא הוא דילפינן קדש קדש ממעשר אבל לקולא דהיינו לפוטרו מקדושתו דחומש וביעור כיון דאין נוהג בה מ"ש לא ילפינן, ולמ"ד בכולהו שני נמי פליגי טעמייהו כדמפ' בפ' האיש מקדש דב"ה גמרי קדש קדש נאמר בכרם רבעי קדש הלולים ונאמר במ"ש וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ קדש לה' מה מ"ש יש לו חומש ויש לו ביעור דבהדיא כתיב ביה אף כרם רבעי נמי: יש לו פרט ויש לו עוללות. הך בבא בין לר' בין לרשב"ג בכולהו שני שבוע איתנהו ואפילו במ"ש נמי פליגי ולהודיעך כחן דב"ה שנוייה גבי רבעי תדע דגמרי ב"ש נטע רבעי ממ"ש הא אית ליה לר' יהודה דמ"ש נכסיו הוי ומשו"ה חייב בחלה ואית ביה קדושין וא"כ הה"נ גבי מ"ש גופיה דהוה ליה למיתני הכי דלב"ש יש לו פרט וכו' אלא משום דבבא דרישא שנויה גבי רבעי תנא סיפא נמי גבי כרם רבעי אבל על כרחיך הכא לא פליגי ב"ה וב"ש אלא במשמעות דקדש קדש דכתיבי במ"ש ובכרם רבעי בהדיא דלא משמע להו לב"ש דקדש משמע ממון גבוה דלעולם נכסיו נינהו ומשו"ה לר' דסבר דגמרי ג"ש פי' דדוקא לית להו בשנה שביעית אבל בשאר שני שבוע הני תרתי אית להו אבל בפרט ועוללות דלא כתיבי דכו"ע לא פליגי דבשניהן פליגי ובכולהו שני פליגי דנכסיו גמורין נינהו דהא בתרוייהו כתיבי קדש ובמשמעות קדש פליגי דב"ה גופייהו לית להו גבי מעשר אלא מטעם משמעות קדש דמשמע ממון גבוה וב"ש פליגי עלייהו דסברי דלא אתי לאורויי דממון גבוה הוי אלא לענין דבעי פדיון בגבולין והפדיון צריך להעלותו בירושלם כבכורים אבל לדבר אחר לא ומשו"ה לר"מ דפליג עליה דר' יהודה היינו דס"ל דמשמעות קדש משמע נמי דהוא ממון גבוה ואין כאן קידושין כב"ה בהאיש מקדש ומילתייהו בין לענין קידושין בין לענין חלה הוי:
והעניים פודין לעצמן. אית ספר דגריס ליה ואית דלא גריס ליה ובפ' האיש מקדש אינו בשום ספר והרשב"א ז"ל לא גריס ליה ובגמ' אפרש זה בס"ד:
כולו לגת. ואין לעניים בו כלום כדפרישית דכולו ממון גבוה וכר"מ: