פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ה:א:יא
Sirilio on Yerushalmi Maaser Sheni 5:1:11 (Sirilio on Jerusalem Talmud Maaser Sheni 5:1:11) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני · free full Hebrew text
Open in the reader →דר' יוסי אמר אין אנו אחראין. בפ' מאכילין במס' דמאי:
אתיא דרשב"ג. דתני במתני' וצנועין מניחין מעות ופודין אחר שנלקט כמאן דאמר לעתותי ערב:
הכי גרסינן דתניא ר' דוסא אומר שחרית בעל הבית אומר כל מה שילקטו וכו'. ובענין לקט קא מיירי דקיימא לן שני שבלים לקט שלשה אינו לקט ואין כל העניים בקיאים בהלכה לפיכך צריך בעל הבית להבקיר. ור' דוסא אית ליה ברירה דקאמר כל שילקטו וכי לקטי אמרינן הוברר הדבר שזה הבקר ואף על פי שבשחרית אין בעל הבית הצנוע יודע דשמא לא ילקט יותר על דינם: לעתותי ערב. דוקא אחר שנלקט היה אומר הצנוע ור' יהודה לטעמיה דלית ליה ברירה גבי ההיא דהלוקח יין מן הכותיים ובמתני' נמי סבר דצנועין כל הנלקט קא אמרי אחר שנלקט דתלוש הוא. ולית להו הא דא"ר יוחנן במרובה גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש ואע"ג דר' יוחנן ס"ל הלכה כסתם משנה התם פריך לה, ומשני ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח ומשום דסבר הכי מוקי למתני' דצנועין כרבי יהודה וכסתם יחידאה לא קאמר ובמרובה תני לה איפכא ומפכינן לה כדתניא הכא משום ההיא דהלוקח יין כדאיתא התם:
אין הבקר אנסין הבקר. אין לעניים תקנה לפוטרן מן המעשרות דאין מפקיר אלא משום שגוזלין אותו ממנו ואונס הוי:
לא אתיא כמ"ד בשחרית. כדפרישית דהא נלקט קתני שכבר נלקט:
ויש אדם מבקיר במחובר לקרקע. כלומר אדם צנוע וכשר דבשלמא בלקט שייך להבקיר משחרית אבל גבי רבעי מי שייך לפדותו בעודו מחובר ולהפקירו בעודו מחובר קודם שילקטוהו והא תניא בתוספתא במכילתין אלו ואלו מודים שאין פודין אותו במחובר דגמר קדש קדש ממ"ש וכי היכי דאין פדיון מ"ש במחובר ה"נ נטע רבעי ולר' יוחנן דתלה זו בזו רבעי בלקט:
כמאן דאמר בשחרית אתיא היא. ונימא דמתלקט קאמר ולקושיא דהא מבקיר במחובר לקרקע לאו קושיא, דצנועין מאן קתני לה רשב"ג ולדידיה לא שייך הך קושיא דהא צנועין אשביעית קיימי. ורשב"ג סבר לקמן ובפ' כל זית דלב"ש כלל וכלל לא גמרי קדש קדש ממ"ש ולב"ש גרסינן פודין אותו במחובר וצנועין אליבא דב"ש יכולין ופודין אותו במחובר לקרקע ולא הבנתי דברי התוספות ז"ל במרובה ולשון הגמ' סותר דבריהם:
משיכתו של מ"ש. לעיל פ' המוליך סבר רשב"ג דממון הדיוט הוי ובמשיכה מיקני כשאר מילי כדאיתא התם ובשעת משיכה תלוש הוא והכסף חוב הוא על הגזלן ומצי יהיב ליה ואפילו לאחר זמן וכיון דבעל הבית יהיב הכסף השתא כ"ש דעדיף טפי. וכל הנלקט מתלקט קאמר. כנ"ל פי' הסוגיא הזו:
והיינו וקם לו. בתמיהה דהא גזלן לא יהיב שום כסף. ותו פריך אדר' דוסא כדמפ' ואזיל:
אילו ראה ככר מתגלגל וכו'. כלומר והא איש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו ברשותו וכו' וא"כ מאי קא מהני הך כסף דבעל כיון דלא מקדיש אלא מטעם דאזיל לאיבוד בעינן פיו ולבו שוים:
מאן דאית ליה לעתותי ערב וכו'. דאע"ג דהכא נמי מטעם אונס מקדיש ליה כדאמרי רבנן בברייתא לית ליה לאילין קשייתא דכיון דכבר נלקט גמר ומקדיש להו ופיו ולבו שוין נינהו: