פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ד:ה:ד

בין בדמאי בין בודאי אחד עשר הן. מפ' בר קפרא לת"ק דמתני' דפליג אב"ה וסבר דבדמאי נמי יכול לאכול אפילו אין בכרי אלא י"א איסרין דכיון דחשש ע"ה לתקן מ"ש של דמאי כ"ש דחייש על תיקון מעשר ראשון:

אחד עשר הן מותרין. וא' ממאה באיסר דקתני היינו כדפרישנא במתני' א' ממאה בכרי דהיינו תרומת מעשר שהיא תוך האיסר של המחלוקת דהיינו הי"א יכול לאכול דאי נאמן על מעשר ראשון כ"ש על תרומתו וכל דמי האיסר הנוסף יכול לאכול:

ב"ה כר' אליעזר. האי דקאמר ב"ה כרבי אליעזר ולא קאמר ת"ק כר' אליעזר משום דת"ק אפילו בדמאי נמי סבר דנאמן ומשום דלישנא דברייתא דר' אליעזר דקתני בפ' הלוקח פירות ראו אותו מפריש שני נאמן לראשון דברי רבי אליעזר וסתמא משמע דבודאי משום דחמיר ליה מיירי והיינו כב"ה ודלא כת"ק א"נ דת"ק נמי ס"ל כר' אליעזר ור' אליעזר אף בדמאי קאמר דנאמן אלא משום דבעלמא אמרינן ר' אליעזר שמותי הוא דהיינו כב"ש כדאיתא בתרומות אשמעינן השתא דס"ל כב"ה ולא כב"ש:

עשו אותו כתוספת בכורים. דתניא בתוספתא תוספת הבכורים נאכל בטהרה ופטור מן הודאי ואין צ"ל מן הדמאי ואע"ג דתוספת הוא והוי טבל במיתה אפילו לכהן אית ביה קדושת בכורים גופייהו והכא נמי כיון דקרא שם מ"ש אע"ג דטביל למעשר ראשון יש לו דין מ"ש וכיון דחילל חילל:

בש"ר יוסי וכו'. וחזר בו לסברת סתמא דתלמודא דסברי ב"ה כר' אליעזר: