פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני ג:א:ד

העבר לי חבית זו של יין ממקום למקום. ואפילו שהחבית כבר היא בירושלם אסור להעבירה ממקום למקום:

לחלק. שיתן לו חלקו ממנה בשכרו דהוי פורע חובו ממעות מ"ש. ומפ' לקמיה דהאי לחלק דקאמר היינו דא"ל בריא לי דאנא פליגנא בהדך:

ואסור. אליבא דר"י ור' נחמיה:

ככר בפונדיון. והככר אינו מפירות שביעית ולא קצץ עמו דמים כסתם הקפת חנות אלא שא"ל אני אביא לך ירקות שדה במתנה כשאלקוט ותן לי הככר במתנה דעבדין זה לזה מתנת חנם ואין כאן משום פורע חובו בפירות שביעית:

ירקות שדה. ירקות שמנו חכמים שם בפ' כלל גדול רבא ובפ' הפיגם:

אוסרין. דס"ל גבי שביעית דאפילו כשא"ל כשאלקוט ירקות שדה בריא לי דאנא יהב לך אסור כדמפ' טעמא לקמן דס"ל אין ירקות שדה מצויין ואין המתנה מצוייה בידו והכא נמי גבי מעשר אסור שמא יבקע הנוד וחייב לשלם לו שכרו וכבר כתבתי למעלה דדין מ"ש ודין שביעית כי הדדי נינהו. ותנא דמתני' לא חייש להכי ולא אסר אלא העל את הפירות האלו לירושלם:

במה אנן קיימין. במאי עסקינן הך פלוגתא דר' יהודה ורבנן גבי ככר:

הב לי ואנא יהב לך. תן לי ככר במתנה ואני אתן לך ירק במתנה הא עבדין דין לדין מתנת חנם ודמי להעלם ונאכלם ונשתם ומ"ט דמאן דאסר:

הא לך והב לי. הילך ירק והב לי ככר פשיטא דאסור דפורע חובו מפירות שביעית:

ומסיק אלא הכא במאי עסקינן בההוא דא"ל הב לי ובריא לי דאנא יהב לך ירקות כשאלקטם. ר' יהודה ור' נחמיה סברי דאסור דאין ירקות שדה מצויין ואין המתנה מצוייה בידו ונשאר הככר חיובא עליו וכי הדר יהב ליה נמצא פורע חובו. ורבנן סברי ירקות שדה מצויין הן ושרי ולא חשיב אגריה: