פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני א:ב:ז

כל אילין מילייא הוינן אמרין. לחלק בין ר' יוסי ובין ר' זעירא:

ומתני' מסייעא לר' זעירא. במתני' מוכחא דטעמיה דר' זעירא איתא דשאני מקח ג' בקדושת מעשר דקליש:

דתנינן תמן. פ' התודה. והכי איתא התם מי שאמר היא ולחמה מן המעשר יביא כמו שאמר אם ירצה:

ולא יביא מחיטי מ"ש וכו'. וטעמא דגופן מ"ש אלא ממעות הנתפסין מקדושת מ"ש יקנה לחמי אודה לשם תודה ויוצא. והשתא מה לי חטים מה לי מעות דהא מעות נמי אית בהו קדושת מעשר אלא על כרחך משום דאיתא לטעמא דר' זעירא דאמר בלקיחתה דבהמה דבשר תאוה פקעה וכו' וכי קונה שלמים הוי שלישי וקלישי הכא נמי כשקונה ממעות התודה ולחמה יצא דקלישא קדושת מעשר מינייהו דהוא שלישי מה שאין כן בחטים גופייהו דהוו ראשונים לא יצא ידי נדרו דאין נראה אלא שאוכל מ"ש שלו לפנים מן החומה:

ויביא מן החטים וכו'. מן החטים שגופן מ"ש יהו הד' חלות שיתרום מן התודה דהויין מ' כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן וכו' ואית בה ד' מינין ומכל מין נותן לכהן אחת והשתא השאר דלבעלים כלומר דבעלים אכלי להו לא מינכר אלא שיהו ממעות מ"ש דקליש קדושתן אבל הד' דהוו תרומה לכהן אמאי לא הוו מחטים גופייהו דמ"ש דהא מינכרי דמעיקרא שרו לזרים והשתא אסירי לזרים:

ומשני אם נשפך הדם. מי לא מודית דנפסל הלחם כולו דכולהו פסולין א"כ אין לחלקן וכולהו בעינן דלהוו ממעות מ"ש:

נפסל הלחם. הכי אמרינן בפ' התודה דכל שפיסולו אחר שחיטה קדש הלחם הילכך ישרף הלחם כיון דנשפך הדם: