פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני א:א:ד

שאין פורעין חוב מדמיה. כדאיתא בפ' בתרא דע"ז וטעמא משום דכתיב לאכלה ולא לסחורה:

שפורעין חוב מדמיו. לר' יהודה כדמפ' ואזיל. והא דתניא במס' דמאי פ' מאכילין אחד שביעית וא' מעשר שני אין נפרעין מהן מלוה וחוב ההיא כר"מ, אבל הכא מיירי כר"י:

דתנינן תמן. לקמן פ' המוליך פירות:

משך הימנו מעשר בסלע. איש מחברו שהיו לו פירות מ"ש ורצה [לחללן] על הכסף ולהעלות הכסף לירושלם:

ולא הספיק לפדותו. לפדות המעשר שיחזור חולין כלומר שלא נתן עדיין הכסף:

נותן לו סלע. וקנה המעשר שמשעה שמשכו קנאו ולא אמרינן ברשות בעליו מעשר אייקר וצריך הלוקח לתת לו שנים אלא משתכר סלע. והך מתני' כר' יהודה היא דס"ל מעשר ממון הדיוט הוא. והכי מפ' לה נמי בהאיש מקדש ולר"מ כל עוד שלא נתן הכסף לא קנה דרחמנא אמרה ונתת הכסף וקם לו:

ומעשר שני שלו. פי' רש"י ז"ל מפני שמעשר ממון הדיוט הוא וקנה במשיכה. ובפ' המוליך יתבאר:

משך הימנו מעשר בשתים. והוזל המעשר ולא נתן עדיין המעות בענין שלא נתחללו הפירות:

נותן לו סלע של חולין. לפדותו דהיינו שיוויו דהשתא והסלע האחד שנתחייב לו משעת משיכה נותן לו ואפילו סלע של מ"ש אם לקח מחבר ומודיעו שאין זה אלא כפורע חוב בעלמא, אלמא לר' יהודה שרי לפרוע חובו:

שנייא היא שמשעה ראשונה וכו'. כלומר לעולם אין פורעין חוב ממ"ש ולא מדמיו והכא שאני שמשעה הראשונה ממעשר היה החוב:

ואילו היה חייב לו מעות חולין. ומתני' הוות שריא שיתן לו מעשר לשלם חובו אז היתה הוכחה גמורה אבל מהכא ליכא הוכחה ולעולם לר' יהודה אין פורעין חוב ואין מוכרין:

מתני' אמרה כן. כר' יוסי דס"ל דאפילו ר' יהודה מודי דאין מוכרין אותו ומתני' דקידושין דייקא כן:

דתנינן תמן. פ' האיש מקדש:

מזיד קידש. ר' יהודה קתני לה התם ודיעבד קידש ולכתחילה לא, ואי ס"ד דיהא מותר למכרו יהא מותר לקדש בו דהתם נמי האשה תעלה הפירות לירושלים:

וכל שהוא אסור למכרו אסור לקדש בו. בתמיה כלומר וכי משום דדייקא מתני' דאסור לקדש בו תידוק דטעמא משום דקדם לנו דאסור למכרו:

והתנינן. פ' כלל גדול רבא אין לוקחין עבדים וכו':

וא"ר יוסי זאת אומרת שאסור. לכתחלה ליקח אשה מפירות שביעית דאל"כ מה בין וכו' ואילו דיעבד הא תנן בפ' האיש מקדש המקדש בפירות שביעית מקודשת אלא לכתחלה הוא דקאמר והא הכא דאסור לקדש ואפילו שמותר למכור פירות שביעית כדלעיל וה"נ גבי מ"ש ולא תידוק ולא מידי:

דברי הכל היא מפני פלפולו. לעולם ר' יהודה מודי למתני' וטעמא מפני פלפולו שלא יטעה נמי כי מחללו על הכסף לאכול הכסף חוץ לירושלם דלא ידע דמוכרו אין המנה מחולל וכי מחללו המנה מחולל:

זקוקין למחיצתו. שלא יתבטל אדם מלעלות לירושלם דרחמנא תלי טעמא למען תלמד ליראה וגו' ואם ימצא מי שיעלה פירותיו ויתן לו מעות כאן לאכילה יתבטלו עליותיו:

דתנינן תמן. במס' עדויות: