פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני א:א:ג

מפני שכתוב בו ברכה. דכתיב בפרשת ראה גבי מעשר שני כי יברכך ה' אלהיך וקי"ל בכ"מ, דאין ממשכנין אלא בפחות שבכלים כדכתיב יוציא אליך את העבוט וכיון דכתיב ביה ברכה הוא חשוב ונכבד בעיני המקום. והאי טעמא היה נראה דאצטריך לר' יהודה דפ' האיש מקדש דס"ל דממון הדיוט הוא דאילו לר"מ כיון דממון גבוה הוא פשיטא דאין ממשכנין ואפילו משכנו אינו משכון דלאו דידיה דהאי הוא ולאו דידיה דהאי הוא והשתא מפ' לה ואזיל:

ר"מ היא. כדפרישנא דס"ל ממון גבוה הוא:

ברם כר' יהודה. דפליג עליה דסבר דממון הדיוט הוא כבכורים ותרומה מוכרים אותו וקדש דכתיב בקרא היינו דבעי לאוסופי חומש אי פריק ליה כדמפ' קרא ואזיל:

מותר למכרה. הכהן יכול למכרה לכהן אחר דכתיב כל חלב יצהר וכו' לך נתתים ותנן במס' בכורים והן נכסי כהן:

שאינה טעונה מחיצה. חומת ירושלם דכי כתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ותרומת ידך הא מפ' בפ' הערל ובמס' מכות ובמס' בכורים דבבכורים איירי:

בכורים יוכיחו. שהן טעונין מחיצה כדפרישית ותרומת ידך דדרשינן אלו הבכורים:

ומותר למכרן. דתנן במס' בכורים ומייתי לה בפ' הערל התרומה והבכורים חייבין עליהם מיתה וחומש ואסורין לזרים והן נכסי כהן, וקתני התם ולמה אמרו נכסי כהן ליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה. ופי' רש"י ז"ל וה"ה לקדש את האשה:

שאין תופסין דמיהן. והוו כמו תרומה שאין בדמים קדושה דאין לבכורים פדיון כדאיתא פ' הערל למעוטי מעשר שני כדכתיב ונתת בכסף וגו' הילכך לא שרינן ביה מכירה דאינה נתפסת:

שהיא תופסת דמיה. כדאיתא פ' כלל גדול רבא ובע"ז פ' ר' ישמעאל ובהאיש מקדש:

ומותר למכרה. כדתנן פ' כלל גדול רבא אין מוכרין פירות שביעית במדה ובמשקל וכו' הא שלא במדה מוכרין דלא אסור אלא לסחורה:

מזו מכירתה של שביעית היא חילולה. בתמיה כלומר מזו שמותר למכור שביעית אתה מוכיח למ"ש וכי אם מותר למכור פירות שביעית מתחללין הן מקדושתם והלא פרי קמא של שביעית בקדושתה הוא עומד ואין מתחלל לעולם כדתנן התם והפרי עצמו אסור הילכך מאי דתפיס בתר הכי קיל במכירה, ובזה הצד שביעית דמיא לבכורים דאין תופסת וכו' ותרומה נמי אינה תופסת.

ויש פירכא לכולן. תאמר בפירות מ"ש דאם מוכרו בירושלם מתחלל הפרי עצמו או המעות גופייהו: