פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי מעשר שני א:א:ה

הנכנס לתוך ביתו של חברו למשכנו. ברשות ב"ד:

ולא מרהינין אותו. היינו אפילו בשעת הלואתו, ואע"ג דהתם לא שייך טעמא דברכה דאז הוא יכול להרהן אפילו חשוב שבכלים אפ"ה גזור בהרהין אטו משכון:

ולא יתננו לחנוני שיאכל עליו. לומר לו יהא בידך ותן לי עליו חולין ואתה תעלנו לירושלם או לזכרון דברים שאני אפרע לך:

עבר ומשכן עבר והרהן. כלומר מהו שיקנסוהו ב"ד שיפסיד המעות:

ייבא כהדא. יהבה כהדא, כלומר תלמדנה ממקום אחר:

האוכל מ"ש שלו. הפירות עצמן של מ"ש אכלן בתורת חולין חוץ לחומה:

יצעק לשמים. יתפלל לשמים שימחלו לו שעבר על לאו דלא תוכל אבל לא קנסוהו דיאכל כנגדן:

מזיד יחזרו דמיו למקומן. אגב סיפא תנא ליה, כלומר יאכל כנגדן, בירושלם יאכל כנגד אותן הפירות:

ואם היו מעות. שפדה פירות במעות ועשה צרכיו בדמים ואכלן:

יחזרו דמים למקומן. כלומר וישלם מה שאכל למוכר ויתן לו המוכר הדמים עצמן אם לא נתערבו לו ויעלם לירושלם, ואם אינו יכול להחזיר הדמים עצמן יאכל כנגדן בירושלם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ז כר' במעות דבמעות קנסינן ליה דלא הוה ליה למיטעי וכרשב"ג בפירות דבפירות איכא למיטעי:

והורו כר' במעות לענין מעשר. כלומר וכיון דהכא קנסוהו ה"נ הכא נקנוס: