עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryפירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים

פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ח:א:ה

Sirilio on Yerushalmi Kilayim 8:1:5 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 8:1:5) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text

Open in the reader →

תמן את אמר אין זרעי אילן קרויין זרעים. כגון ההיא ברייתא דלעיל דתניא בפ"ק דפאה זורעין זרעי אילן כאחת דהיינו זרע אילן בהדי חרצנים כדאמר לעיל תירוש ויצהר אינן כלאים או זרע אילן בהדי זרע אחר שרי משמע דאינן בכלל זרעים:

וכא את אמר. גבי הכשר אוכלין הוה קאי וכדלקמיה וכלהו פירי נכנסין בקרא דעל כל זרע זרוע לא שנא דאילן ול"ש דארעא כדמשמע בעוקצין:

תמן מיעט הכתוב. גבי כלאים דכרם דכתיב הזרע אשר תזרע ומשמע מה שדרך בני אדם לזרוע בגרעין והיינו אילנות דדרכן לנטען זמורות ויחורין וגרופיות ואילו זרעים כגון קטניות ותבואה דרכן לזורען בגרעין ואלו הן דאסרי בכרם:

ברם הכא. גבי הכשר:

רבה הכתוב על כל זרע. וכל ריבוייא הוא וכ"ת הא גבי הכשר נמי כתיב אשר יזרע כי היכי דגבי כלאים כתיב אשר תזרע. תריץ הא דרשינן ליה בת"כ מניין לזרעים טמאים שחזר וזרען שטהרו ת"ל אשר יזרע טהור הוא. ולענין הלכה קיי"ל כר' יאשיה דאמר דאינו לוקה אלא א"כ זרע שני מינין עם החרצנים וגבי שדך מודי דבשני מינין חייב ובכלאי הכרם לוקה שתים ודוקא אינו חייב מלקות הוא דקאמרינן אבל פשיטא דאסור ומקדש אפילו במין אחד והיינו מתני' דהמעביר עציץ נקוב בכרם. וכתב הרא"ש ז"ל דירק או תבואה אסורין מן התורה וכל מיני זרעים אסורין מדברי סופרים ומותרין מן התורה וכן דעת הראב"ד ז"ל ונ"ל כיון דאמרינן בפ' הקומץ זוטא קנבוס ולוף אסרה תורה משום דכתיב הזרע ותבואה איתקוש להדדי דבעינן הזרע דומה לתבואת הכרם ובפ' כרם שחרב פירשתי דהיינו דמדאורייתא בעינן אוכל ומכניסו לקיום וקנבוס ולוף אוכל אדם ומכניסו לקיום הוו דלוף חייב בפאה הוי כדאיתא התם ובפאה בעינן תרוייהו וכן קנבוס דזרעו מאכל אדם הוי ומכניסו לקיום ומנא לן דמדאורייתא כיון דהחמירו בהו גבי כלאי זרעים אע"ג דקילי דשרו באכילה ואפ"ה כשלא צמחו אסור לזרוע על גביהן דאפשר דיוציאו גידולין לשלש שנים והיכי אחמירו כולי האי אלא דקים להו דגבי כלאי הכרם עד גדר הני נחית בהו רחמנא לאיסורא ומש"ה אחמירו נמי אינהו גבי כלאי זרעים ושאר זרעים מדרבנן ומשמע דכל מיני זרעים אסורין מדרבנן ובחד לחוד סגי או מכניסו לקיום ואין מאכל אדם או מאכל אדם ואפילו אין מכניסו לקיום כגון ירק וההיא דשרשי פאה א"ש לדידיה. והרמב"ם ז"ל סובר תנאי ג' שזורעין ממנו שדות דומיא דתבואה ופי' שאר זרעים היינו כל ירק וכל מיני קטנית אבל מיני זרעים שאין מאכל אדם אינן כלאים בכרם ואפילו מדרבנן ויש לו גירסא אחרת במשנה בפ' כרם שחרב שמוכיח כן ובכל ספרים שלנו נמי כך היא: