פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ח:א:ו

המחפה בכלאים. שהיו זרעים שהן כלאים על גבי קרקע וכסה אותן בעפר כדי שיצמחו. לוקה. משום זורע דקא עביד מעשה:

דתנינן תמן. במס' מכות פ' בתרא:

יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמנה לאוין. דבההיא מלאכה גרידא של חרישה לוקה שמנה:

החורש בשור וחמור. דבשתי בהמות מוליכין המחרישה וחרש בשור ובחמור עובר משום לא תחרוש בשור ובחמור:

והן מוקדשין. התם מוקי לה בבכור ונראה דהאי בשור לחודיה עובר משום לא תעבוד בבכור שורך והחמור לא צריך שיהא דהא איכא שמנה בלאו הכי:

בכלאים. בחרישתו היה מכסה כלאים דבהדי דאזיל מחפה:

בכרם. והיה תוך הכרם ואיכא תרי לאוי אפילו לר' יאשיה א' משום כלאי זרעים וא' משום כלאי הכרם דהא לעיל מודי ר' יאשיה דלוקה שתים וכן כתבו בתוספו':

ובשביעית. דאיכא נמי לאו משום זורע בשביעית דכתיב שדך לא תזרע:

ויום טוב. דקא עביד חרישה בי"ט:

וכהן ונזיר בבית הטומאה. והיה כהן והוא נזיר שהולך אחר מחרשתו במקום טומאה דאיכא חד לאו משום כהן לנפש לא יטמא בעמיו וחד משום נזיר על נפש מת לא יבא:

היך אפשר. בלאו דכלאים ע"י חרישה והא זריעה הוא דאסר רחמנא:

לאו במחפה. דבהדי דקא מנהיג מחרשתו היה מחפה זרעי הכלאים בכרם:

הזלים זהב מכיס. מגנה עובדי ע"ז שמזלזלים בזהב לעשותו פסל ומבטלים שם הזהב שהיה טוב להם יותר בכיס לפרנם עניים והם ישכרו צורף וגו' וה"ה שמגנה העשירים שמזלזלים בכסף ובזהב לעשות ממנו אזורות וקיתונות ושלשלאות ומשבח לזה שעוסק בתורה:

בני אל ילוזו מעיניך וגו' תן לחכם ויחכם עוד. משום דר' ינאי למד לו זה הבין ר' ינאי טעמה של משנה זו:

המקיים עובר בל"ת. וחורש בכלאים מקיים הוא דהוי דשביק ולא עקר להו וכר"ע היא ומאן דאית ליה מקיים בכלאים פטור פטר נמי במחפה:

ודחי כלום א"ר עקיבא אלא לעבור שמא ללקות. והכא משמע דבללקות מיירי במאי דמודי לרבנן ולא פליג עלייהו ובגמ' דילן לא משמע הכי דבר' עקיבא תני בהדיא המקיים בכלאים לוקה. ונראה לומר דה"ק כלום סתם מתני' אליבא דר' עקיבא אלא לעבור אבל למלקות מי סתם לן כוותיה והכא סתמא קתני וחייב עליו וכו' הילכך רבנן היא:

דתנינן שביעית. גבייהו דלאוין:

אית לך מימר שביעית דר' עקיבא היא. בתמיה והא לא אשכחן דפליג ר' עקיבא ארבנן גבי שביעית אלא ע"כ טעמא דמתני' משום מחפה דחשיב זורע בשביעית וה"נ גבי כלאים משום משום זורע הוי:

ודחי תלמודא פתר לה שביעית כר' אלעזר. כלומר ריש לקיש אמר לך אנא דאמרי כר' אלעזר דקאמר החורש בשביעית לוקה ומשום חורש מחייב ליה הכא ולאו משום זורע:

הזרע והזמיר בכלל. ושבתה הארץ לה' הוו דכלהו מלאכות בהאי עשה נכללין:

ולמה יצאו להקיש. אליהן: ולומר לך מה אלו מיוחדין:

שהן עבודה בארץ ובאילן. כלומר להכשיר זריעת אילן וזרעים ולוקין עליהן וכו': שני דברים הן ושני דברים שיוצאין מן הכלל אינן חולקין. בשבת פ' כלל גדול בירושלמי מסקינן דדבר אחד שיצא שלא לצורך מן הכלל חולק כגון הבערה דאמרינן בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה הבערה מיוחדת חייבין עליה בפני עצמה וכו' אבל כששני דברים יוצאין אינן חולקין ולומר שלוקין על זו בפני עצמה ועל זו בפני עצמה דאי הכי לכתוב רתמנא חד וילמוד ממנו חברו אלא אם עשה שניהם כאחת אינו חייב אלא אחת וה"נ או לא לכתוב אלא לא תזרע לחודיה או לא תזמור לחודיה וכיון דכתב תרוייהו אינן חולקין ואם עשה שניהן בשביעית אינו חייב אלא אחת וא"כ גריעי ועוד גריעי שהכלל בעשה ופרט בל"ת כדמפ' ואזיל:

הא ללמד מלמדין. דלהא מיהת ללמד על אבות מלאכות דקרקע דאיכא לאו על כלהו ולוקין עליהן מלמדין דלחלק לאוין על שתי אבות והתראה אחת הוא דאין מלמדין:

הכלל בעשה והפרט בל"ת. ואפילו לא הוי אלא חד ע"כ לא אהני לן לחלק ולהפכו ללא תעשה ולמדרש כדקיי"ל גבי מחמץ מנחה דדרשינן בפרק כל המנחות באות מצה וחייב על עריכתה ועל לישתה ועל אפייתה וטעמא משום דדרשינן אפייה בכלל לא תעשה חמץ היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה אפייה מיוחדת וכו' והתם משום דהכלל איתיה בלאו ופרט איתיה בלאו הוא דדרשינן והכא כלל בעשה ופרט בלאו לא דרשינן לחלק:

ואין ל"ת וכו'. כלומר ועוד טעם אחר דכשם שאין ל"ת מלמד על עשה שבו והיינו להרבות איסורין לשאר תולדות דזורע גופיה ולומר דכל תולדות זריעה חייב לאו כגון המבריך והמרכיב והעושה בתים וכל אותן השנויין בפ' כלל גדול בירושלמי דהוו תולדות לזורע ואפילו דזומר תולדת נוטע הויא ולא הוי גילויא לשאר תולדות ולהלקות בהן דאין ל"ת הכתוב בלא תזמור מלמד על שאר תולדות דזורע האסורים בכלל עשה דושבתה ולומר שהמרכיב ומבריך וכו' שיהא לוקה בהם דבהא ר' אלעזר מודה דדוקא אב אחרינא כמו זורע הוא דבעי לרבויי אבל תולדה לא. וטעמא דכיון דזומר תולדת זורע אי ס"ד דאתא זומר ללמד אשאר תולדות דזורע ומחייב בהו לכתוב רחמנא זומר ולא בעי זורע דכ"ש הוא ומה תולדת זורע חייב זורע לא כ"ש אלא כיון דכתביה ש"מ הזומר דוקא הוא דחייב מילי אחריני לא:

ואין עשה מלמד על ל"ת. כלומר וה"נ אין עשה מלמד וכו' לומר כי היכי דזורע שהיה נלמד בכלל ושבתה והיינו בעשה וגלי רחמנא דלאו הוא דהוי ה"נ חורש דהוי אב כמוהו לאו הוא דהוי ותוסיף על ל"ת חורש ואפילו דמעשה רבא הוא גבי שאר מצות גבי כלאים כגון חורש בשור וחמור וחורש בי"ט ור' אלעזר סבר דלהא מיהא אהני עשה להוסיף על לאו חורש דהוא אב אחר כמו לא תזרע ונהי דלא אהני להוסיף תולדות על האב אבל ללקות על אב אחר אהני: