פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ו:א:ג
Sirilio on Yerushalmi Kilayim 6:1:3 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 6:1:3) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →בעריס המכוון שנו. וכדמסיק בסמוך בגין ב"ה תניתה ואפילו במכוונות לא הוי המדה אלא מן הגדר:
אין תימר בעריס המכוון מה אית בה טועין. כלומר היכי לימא ר' יוחנן בן נורי טועין דהא איכא תרתי חדא דשורה מכוונת היא ועוד דסמוכה לגדר אלא במעוקם בלחוד הוא דפליג עלייהו דרבנן כדפרישית במתני' והשתא שמעינן מר' יוחנן בן נורי דת"ק סבר דאפילו במעוקם פליגי ב"ש וב"ה דלב"ש נותנין לו עבודת הכרם חוץ לעיקרין וכ"ש מן העיקרין ולגדר הסמוך שרוצה לסמוך הנוף בו וב"ה מן הגדר מיהת יהבינן ליה שיעור עבודה וריש לקיש ור' יוחנן לא פליגי אלא מר פריש לב"ש ומר פריש לב"ה ור' יוחנן ב"נ פליג עליה דת"ק ואמר טועין כל האומרים שנחלקו בעריס המעוקם לומר בו ד' אמות לאסור בהם עבודה אלא לענין דבעי מקום פנוי עד ד' אמות הוא דהוזכרו במעוקם וב"ה סברי דאי יש מקום פנוי בד' אמות בטל ושרי לזרוע על דרך שפירשנו במשנה:
בין כמ"ד וכו' מה ביניהון. אליבא דר' חנניה קא דייק דאמר דמודי ר' יוחנן דאף בעריס מעוקם נמי מחלוקת ב"ש וב"ה וא"כ צריך לנו לפר' חילוק מדידתן גבי עריס מעוקם וגבי עריס מכוון:
שהיו הכרתין נתונים וכו'. השתא מפ' פלוגתייהו דעריס מעוקם כיון שהיו עיקר הגפנים נטועין מקצתן דהיינו השלש תוך ד' אמות לגדר ומקצתן דהיינו השתים וכדלעיל מרוחקות מהם ד' אמות לב"ש דאמרי דמעיקר הגפנים האחרונים ולשדה מודדין ד' אמות כדאמרינן לעיל פ' קרחת דהוו להו ח' אליבא דר' יוחנן דאמר לעיל פ' קרחת דעבודת הכרם אפילו לשורה א' לב"ש ח' אמה ניחא דאפילו השתא נותנין ב"ש שיעור שלם ואפילו חוץ לאחרונים דס"ל דבין הגפנים ולגדר אינו מן המדה ותיפוק לי דאסור משום גדר ולב"ה מקום שהחוט של מדת ד' מן הגדר כלה אסור והשאר מותר ואפילו בין ג' לשתים כלומר אחר הרחקת ו' טפחים דשתים שאין נשלמין שם ד' אמות מן הגדר ואפילו ביניהן שרי והא דתנו ב"ה אצל השדה היינו כי הוו מכוונות כי נשלמין ד' אמות אצל השדה שרי:
אית דגרסי היו שם שתי אמות מ"ד מעיקר הגפנים מושחין אינו אסור אלא עד שתי אמות ומ"ד מעיקר הגדר מושחין אסור עד שתי אמות אחרות וכך גורסין הרמב"ם ורבנו שמשון ז"ל והרא"ש ז"ל והוו ב"ה לחומרא וב"ש לקולא. ולא היה אפשר ליישב ההיא גירסא אלא שהמדה לב"ה היה חוץ ממקום נטיעת הגפנים כגון היו סמוכים לגדר ונטועין לצד מערב מודדין חוץ לגדר מצד מזרח ולב"ש דמעיקר גפנים מושחין כשהיו שתי אמות מן העיקר עד הגדר בשתים חוץ לגדר שרי ולב"ה מן הגדר הוא דמושחין בעינן שש אמות שתים מן העיקר עד הגדר וד' חוץ לגדר וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהילכותיו וז"ל פ"ח כיצד הרחיק את השורה של גפנים מן הכותל אמה ונמצא העריס מן הגפנים ולכותל מודד מן הכותל ד' אמות וזורע ונמצא בין הזרע ובין עקרי הגפנים ה' אמות. וכן פי' בהדיא גבי גנה קטנה שהיא מוקפת גדר ועירס את הגפנים סביב לה מבחוץ על כל כותליה אם יש בתוכה מלא בוצר וסלו מכאן וכו' הואיל והיא מוקפת גדר וכו' וזו הגירסא אי אפשר ליישבה חדא דהיכי יהבינן הרחקה חוץ לכותל והלא שנינו בפ' לא יחפור גבי גדר זה סומך זרעיו מכאן וזה סומך גפניו מכאן ועוד דהיאך אפשר שיהא חמור עריס מכרם והלא גבי כרם מפסיק כ"ש גבי עריס דקיל וכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. ועוד דמן הגדר ולשדה הוא דקתני דמושחין ולא מן הגדר ולחוץ, ועוד דא"כ הוו להו ב"ש לקולא וב"ה לחומרא לעולם. ובמס' עדויות הוה לן למיתני דכל קולי ב"ש וחומרי ב"ה נשנו לשם הילכך עיקר הגירסא כך היו שם ב' אמות מ"ד מעיקר הגדר מושחין אינו אסור אלא עד ב' אמות ומ"ד מעיקר הגפנים מושחין אסור עוד ב' אמות אחרות ואתי לפרש פלוגתייהו כשהיו הגפנים בכוון דעלה הוא דתנו ב"ה מן הגדר ולשדה היכי דמי דאם יש ד' אמות מן הגדר ולגפנים מיבעי ליה ומוקי לה דהכי מיתרצא היו שם ב' אמות מן הגדר ולגפנים מ"ד מעיקר הגדר וכו' אינו אסור חוץ לגפנים אלא עד שתי אמות. וכך הוא גירסת הראב"ד ז"ל וז"ל בהשגות א"א מעולם לא עלה על דעת שום מפרש שיהא צריך הרחקה מאחורי הכותל שהרי הכותל מפסיק בין הגפנים והזרע אלא כולה הרחקה מעיקר הגפנים ולשדה או מן הגדר ולשדה וב"ה סברי מן הגדר ולשדה ואם היו ב' אמות מן הגדר ולגפנים מ"ד מן הגדר מושחין דהיינו ב"ה אינו אסור אלא ב' אמות חוץ לעקרין ולב"ש דסברי דמן הגפנים הוא דמושחין אסור עוד שתי אמות אחרות והכי איתא בירושלמי עכ"ד ומפ' פלוגתייהו בעריס מכוון ומצאתי לר"י מסיפונטי ז"ל גירסא מחוורת וכגרסת הראב"ד ז"ל וז"ל א"ר יונה תפתר שהגפנים רחוקים מן הגדר ב' אמות מ"ד מן הגדר מודדין אינו אסור חוץ לגפנים אלא ב' אמות ומ"ד מעיקר גפנים מודדין אסור חוץ לגפנים ד' אמות ע"כ. והרמב"ם ז"ל פסק כגרסתו ואין להאשימו אבל חולקים כבוד לאמת: