פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ו:א:ד

אמרו דבר א'. דכולהו ס"ל דכי העריס מעוקם שאין הגפנים מכוונות בשורה אין הד' אמות מוזכרות בו לאיסור עבודה אלא למקום פנוי הוא דהוזכרו אבל כשיש מקום פנוי ד' אמות נותנין לו עבודתו בלחוד דהיינו כדין גפן יחידית ו' טפחים וזורע את המותר:

דתנינן תמן ועל גנה קטנה וכו'. רישא בעדויות פ"ב תנינן לה הכי שלשה דברים א"ר ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה על ביצה טרופה שהיא נתונה וכו' ועל שבולת שבקציר וכו' ועל גנה קטנה שהיא מוקפת עריס מפ' בגמ' מוקפת גדר והגדרים מוקפין עריס דבתוכה נטועין הגפנים ואם יש בה מגדר זה ועד גדר זה מלא בוצר וסלו וכו' היינו ארבע אמות מקום פנוי וכדמפ' ר' יונה אמה בוצר וכו' תזרע בתוכה כולה בלא נתינת עבודה ששה טפחים לכאן וכן לכאן דס"ל דקלה גפן יחידית:

ואם לאו לא תזרע. דכיון דאין ארבע אמות פנויין בטלי אגבה וכולן אסורין:

הוון בעיין למימר. בני המדרש היו רוצין לומר:

מ"ד מעיקר הגפנים מושחין ניחא. כלומר אין תימר דר' ישמעאל סבר כב"ש ניחא הא דקתני דאם יש בה מלא וכו' תזרע ומשמע כולה דאין עבודה לגפן יחידית מדלא תני נותנין לה עבודה וזורע את המותר כר' יוחנן בן נורי ושיעור דקאמר ר' ישמעאל דאם יש בה מלא וכו' נפרש דקאי אמקום פנוי דמן הגפנים הוא דהוזכר דמודדין ארבע אמות. ואי גפנים דמכותל זו לשל כותל זו רחוקים ארבע אמות יניח עבודה דגפן יחידית לזו ועבודה לזו ויזרע שתי האמות האמצעיים קתני שפיר תזרע אלא אי ס"ל לר' ישמעאל כב"ה דמן הגדר הוא דמושחין והשיעור שהוזכר מן הגדר לגדר הוזכר מאי תזרע דקתני והלא הכרתין ממעטין כולהו ארבע אמות דסתמן העיקרין רחוקים מן הכותל אמה שלא יחלידו הכותל ונופן סמוך לכותלים ונותנין עבודה מן העיקר ולגדר תחת העלין לכולי עלמא וכן לגדר האחר ופלגא ופלגא אזלו להו לכל צד והיכי תנן אם יש בה מלא בוצר וכו' תזרע:

ומשני דלעולם ר' ישמעאל ס"ל כב"ה ומן הגדר הוזכר שיעורא דרבי ישמעאל ומיירי שהיו חבוקים לכותל דהשתא אין עיקר הגפנים ממעט כלל ד' אמותיה וארבע אמות האמצעיים תזרע:

ה"ג לאו ארבע אינן כלום דהילכות עריס בחמש. כלומר אין אתה מודי לי דארבע גפנים אין בהן דין עריס דאין הילכות עריס אלא בחמש גפנים וא"כ כיון דהילכות עריס לא נשנו בארבע גפנים האי דקתני גנה מוקפת עריס היכי דמי אי לימא שתים לרוח זו ושתים לרוח זו והאחת לכותל האחר לנגדן א"כ כרם גמור הוי דהיינו שתים כנגד שתים וא' יוצאה זנב, אלא אחת ואחת לכל רוח ד' גפנים הוא דהויין:

ומשני תפתר שהיו שתי גפנים נתונות בקרן זוית אחת. כלומר דלרוח רביעית היו שתים בקרן זוית שאין רחוקות זו מזו:

שאם ימתחם נראין כארבע רוחות בנויין. כזו דאין לו צורת כרם $ ומטעם שהיו ?נטווין על הגדר חשיבי ודמי למעוקם וקסבר דארבע אמות למקום פנוי הוא דהוזכרו אבל לא להרחיק ממנו ארבע אמות ככרם גמור אלא תזרע בגפן יחידית אבל פחות לא תזרע:

עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך קרן. מפ' לקמן כגון שהיה כותל שיש לו משך ד' טפחים כשיעור פס דעלמא לצד דרום והאחת מן הגפנים סמוכה לו והארבע גפנים הסמוכות לקנים או לעצים לצד כותל מערב רחוק מאותו קרן ועריס שהוא יוצא דתנן כלומר תשלום עריס שיוצא לנו להילכות עריס הוא שיוצא מן הקרן בענין שנוטה למראית העין לצד הגפנים הסמוכים לו ותשלומו בגפן החמישית מתוך קרן וכלה שם:

נותנין לו עבודתו. דהיינו ששה טפחים וזורע את המותר דלא חשיב עריס כיון דאין סמוכות כל החמש גפנים בגדר א' ועריס מעוקם הוי:

אם אין שם ד' אמות. בין ד' הגפנים לגפן החמישית שאצל הקרן:

לא יביא זרע לשם. הואיל והתחיל העריס עם הכותל אע"ג דלית ביה אלא ד' גפנים כדאיתא לקמן נדונות כולן כעריס אבל אי יש ד' אמות דמקום פנוי מודי לת"ק דנותנין לו עבודתו וזורע את המותר וה"נ עריס מעוקם הוי והשתא מפ' תלמודא הני ד' אמות דמקום פנוי דשרי לזרוע השלשה היכי דמי דאי ס"ל לר' יוסי כב"ש דהשיעור הוזכר בהרחקה מן הגפנים יפה א"ר יוסי דאם אין ד' אמות מעיקרין שלכותל הארוך לעיקר החמישית הכל אסור ואם יש ד' אמות נותן עבודה לאלו ועבודה לזו וזורע המותר אלא אי ס"ל לר' יוסי כב"ה דמעיקר הגדר מושחין וא"כ מן הכותל המחזיק ארבעה ועד גדר של הקרן דהיינו הקרן שסמוכה החמישית בו הוזכר השיעור ואם יש שיעור שרי וכשאין אותה הגפן ממעטת שיעורא דד' אמות:

ומוקי לה שהיתה הגפן חבוקה לכותל. ובעינן ד' אמות למקום פנוי ואיכא שלש להיתירא אלמא דדינא דארבע אמות דמקום פנוי גבי עריס מעוקם הוא דגמר לה:

ר' יוחנן בן נורי דהכא. דהא אוקימנא לעיל דכי פליג ר' יוחנן אעריס מעוקם הוא דפליג:

ר' יוסי ור' ישמעאל יודון לר' יוחנן בן נורי. דהא ר' ישמעאל מיירי שמפוזרין ה' גפנים לד' כותלים כדתנן גנה שהיא מוקפת וכו' ואפ"ה מצרף ליה לעריס כ"ש היכא דכל החמש גפנים נוטה נופן לצד גדר א' דפשיטא דכולהו ד' אמות למקום פנוי דאסירי, ור' יוסי נמי הא לא בעי החמש סמוכין לגדר א' אלא שכלה העריס בקרן שהוא ד' טפחים והשאר אינן באותה הקרן אלא בכותל ומצרף ליה לעריס אם אין שם ד' אמות כ"ש במשנתנו:

אבל ר' יוחנן בן נורי לא יודי לר' יוסי ור' ישמעאל. מטעמא דאמרן:

ר' יוסי יודי לר' ישמעאל. דהא היכא דליכא צירוף כותלים חשיב ליה עריס כ"ש היכא דאיכא:

ור' ישמעאל לא יודי לר' יוסי. דהתם לכולהו גפנים יש סמיכה בגדר מצורף וד' כותלים דגנה מקושרים זו בזו מה שאין כן גבי ר' יוסי. וכתבו הגאונים ז"ל דכל היכא דאמרי ר' פלוני ור' פלוני כלהו ס"ל וכו' לית הילכתא כחד מינייהו משום דאע"פ שהולכין בשיטה אחת אין כל דבריהם שוים ואין מודים זה לזה ולפי שאין מודים זה לזה ואכל חד מינייהו פליגי רבנן עליה הוי כל חד מינייהו יחיד ובטל במיעוטו ובנין אב שבכלן שממנו למדו הגאונים ז"ל שאין הלכה כשיטה הוא בפ' איזהו נשך דאמרינן התם ודילמא רב עיליש טובל בציר הוה ואמר רב נחמן הלכה כר' יהודה והלכה כר' יוסי והלכה כרשב"ג, אמר ליה שיטה איתמר דאי לא תימא הכי הלכה הלכה למה לי לימא הלכה כר' יהודה דמיקל מכלהו אלא ש"מ שיטה איתמר והתם נמי לא מודו אהדדי וכל כה"ג לית הילכתא כחד מינייהו. ואיכא מ"ד דכל היכי דאמרי' ר' פלוני ור' פלוני אמרו דבר אחד הן שוין בדבריהם לגמרי וכל א' מודי לדברי חברו וכה"ג לא חשיבא שיטה ואפש' דהויא הילכתא כחד מינייהו ונראה בעיני דהך דהכא אליבא דכו"ע שיטה הויא דהא בהדיא קאמר דר' יוחנן בן נורי לא יודי לכלהו ור' ישמעאל לית ליה דר' יוסי וא"כ אע"ג דגרסינן בהך גמרא אמרו דבר אחד הוה ליה כמו כלהו ס"ל דעריס מעוקם מקום פנוי הוא דבעינן ותו לא אבל אין כל דבריהם שוין ואין מודים זה לזה והויא להו שיטה. ונקטינן כת"ק דלא שנא עריס מעוקם ולא שנא עריס מכוון בכולהו הוזכר שיעורא דד' אמות לאיסורא ולא כל מעוקם ומעוקם דינו שוה אלא היכא דהנוף נוטה אצל הגדר אחד אע"ג דאין הנוף כולו נאחז ורצוף אלא שאויר יש בין נוף ולגדר ובין נוף לנוף כיון דקצת נוף דכל החמש גפנים אצל הגדר א' נותנין לו ארבע אמות לעבודת הכרם ומן הגדר אצל השדה הוא דמושחין והיכא דעריס מעוקם כגון ג' אצל הכותל ושתים לצד השדה ויש ד' אמות בין שתים לשלש ונופן מועט וחלוק קיי"ל כב"ה דמקום שהחוט כלה שם נשלם דין עריס ומ"מ אויר דבין נוף לנוף מיהא אסיר דלא גרע מהפלגה דמוקשה ובעריס מפוזר לד' כותלים או שאין הגדר מושך כל החמש גפנים נותנין להן עבודה כגפן יחידית ותו לא לא שנא איכא מקום פנוי לארבע אמות ל"ש ליכא מקום פנוי ואין הלכה לא כר' יוחנן בן נורי ולא כר' ישמעאל ולא כר' יוסי והרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח כר' ישמעאל ותימה הוא דלית הילכתא כוותיה. ואפשר שנדמה לרב דמשום דהא דר' ישמעאל תנן לה בעדויות וחזינן בעלמא דקרינן לאותה מסכתא בחירתא דכל מה ששנינו שם הלכה היא. ואינו נראה דהא תני גבה דההיא ההיא דביצה טרופה ואפליגו עלה בדוכתה ולא קאמר התם אלא מה שאמר ר' ישמעאל בכרם ביבנה: