פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ו:א:א

קשיא לי דלא הוזכר עריס בשום מקום במכילתין דליתני השתא אי זהו עריס מאן דכר שמיה ונראה לי דקאי אההיא דתנן בפ' קרחת הכרם ר' יהודה אומר אם עירסן מלמעלה הרי אלו מצטרפות דס"ל לר' יהודה דכיון דעריס חמיר דשורה אחת חשבינן לה ככרם כדמפ' ואזיל ה"נ בטיל לגדר ומצטרפת שורה זו לשורה שלאחר הגדר ואסורין זרעים שבנתים ורבנן פליגי עליה דלעולם מעלת הגדר במקומו עומד וזרעים שבנתים שריין ומעלת עריס לגבי ד' אמות הוא דמיתנייא דוקא ומשו"ה תני השתא עריס:

עריס. הוא מלשון ערס והוא שסמך הגפנים בצד גדר מכאן כדי שיהו השריגים מתפשטין עליו ולא הגביה נוף הגפנים מעל הארץ ונתנו על הגדר אלא שנטע עיקריהן בצד הגדר אפ"ה קרוי עריס ומפ' מתני' דשורה אחת של חמש גפנים אע"ג דאין לה דין כרם מטעם עריס חמיר וטעמא משום שהן סמוכות לצד הגדר הגדר מחשיבן הלכך נותנין לו עבודה ככרם דהיינו ד' אמות לא יביא זרע אל תוכן ובגמ' מפ' האי שורה אי מכוונת דוקא או אפילו מעוקמת ומפ' דלב"ש אפילו במעוקם ולב"ה אפילו במכוון ונראה לב"ש דמיירי בנופן מועט ואינו אחוז זה בזה אלא חלוק דהא אסיקנא בסוף פירקין דתחת העלין אוסר ומקדש וכן פסק הרמב"ם ז"ל אלא בנופן מועט ואינו אחוז זה בזה פליגי ומשו"ה מיבעיא לן בגמ' באויר דבין גפן לגפן והיינו האויר שיש נגד משך הגדר כדפרישית שאין נופן אחוז זה בזה וחלוק ולב"ש אע"ג דאיכא תרתי לריעותא דמעוקם הוא ונופן מועט וחלוק אפ"ה אית ביה דינא דכרם ועבודה שלימה חוץ לעריס וב"ה פליגי דלית ליה דינא דכרם ואפילו במכוון ובגמ' מפ' מאי בינייהו:

טועין כל האומרין כן. בגמ' מפ' דלא פליג עליה דת"ק אלא בעריס מעוקם דאי בשורה מכוונת הא אפילו בלא גדר נמי מחשבי ליה ב"ש לכרם גמור דאילו בפ' קרחת תנן דלב"ש קידוש נמי אית להו בשורה אחת וכ"ש הכא דאיכא עריס אצל גדר משו"ה מודו ב"ה דמן הגדר מיהת דבעי עבודת כרם ביה אלא במעוקם דוקא הוא דפליג עליה דס"ל דכיון דמעוקם הוא אין הגדר מחשיבו כל כך לדון בשורה א' לחוד לענין תוך ככרם גמור אלא אדרבה כשהוזכרו ד' אמות כאן לקולא הוא דהוזכרו ולא לחומרא ואם יש מן הגפנים ולגדר ד' אמות מקום פנוי מרחיק הזרע מן הגפנים ו' טפחים וזורע ג' אמות דכיון דד' אמות מקום חשוב הוא דהוי שיעור בית כדאיתא בפ"ק דסוכה לא בטליה אצל גפנים דעריס ונותן שיעור עבודתו של עריס דהיינו ששה טפחים וזורע המותר אבל אם אין שם ד' אמות הכל אסור שכל אותו קרקע בטל לגבי דעריס ואסירי כל אותן אמות ואע"פ שהגפנים רחוקים מן הכותל ארבע אמות פחות משהו הכותל מחשיבו לאסור בנתיים. א"נ כדאמרינן גבי מחול הכרם כל פחות מארבע אמות לגבי גדר כיון דלא מזדרען אפקורי מפקר להו, מה שאין כן בגפן יחידית דבין כך ובין כך אין נותנין לה אלא עבודתה והשאר מותר אע"פ שהיא סמוכה לכותל או רחוקה ועריס גופיה אילו לא היה שם גדר או שהיה הגדר פחות מעשרה טפחים בין שהיה שם ארבע אמות או פחות מארבע אמות נותן לו כדי עבודתו ששה טפחים והשאר מותר מפני שהעריס והגדר גורמין האיסור. ואי קשיא א"כ מצינו גדר לאיסור ובפ' כל גגות מתמהינן עלה ולא מוכחינן מהכא תירץ הראב"ד ז"ל במס' עדיות דאיסור הזה אינו אלא גרמא שהגדר מחשיב הגפנים והוי לכל אדם מינייהו כאילו הוו שתים אבל המחיצה אינה אוסרת כלל:

נותנין לו עבודתו. ו' טפחים בגפן יחידית כדתנן בסיפא ולית ליה לר' יוחנן בן נורי חשיבותא דכרם בעריס מעוקם אלא לענין דבעינן מקום פנוי עד ד' אמות בין גפנים ולגדר כדי לזרוע בו דבציר מהכי בטיל ולא חשיב כל המקום אלא בששה טפחים דאפקורי מפקיר ליה למקום:

ר' עקיבא או' ג' טפחים. אגפן יחידית הוא דפליג ולא קאי אעריס: