פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ה:ז:ה

כלאים בכרם. מפ' בפרק כיצד מברכין דמספקא להו לב"ש אי הוי מין ירק או מין אילן הילכך נקטינן הכא לחומרא והכא לחומרא וגבי כרם מקדש דחשיב מין ירק והוי כלאים בכרם:

אינו כלאים בזרעים. גבי זורע מין תבואה וצלף בבת אחת אין בו משום זורע כלאים ללקות משום זורע דדילמא אילן הוא ושרי לזרוע בהדי זרעים כדאיתא בפ"ק דפאה ולא לאסור משום זרעים דאפילו הן זרעים שרו באכילה כדתנן לקמן בפ' כלאי הכרם:

אינו כלאים. דס"ל ודאי מין אילן הוא:

הכל מודים שחייב בערלה. לב"ה אתי שפיר ולב"ש ספוקי מספקא להו ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא:

עולה מן גזעו מין אילן. שאינו מוציא עלין אצל שרשיו אלא אחר משך גזעו:

הכרוב. יוצא משך גזעו ואחר מוציא נוף העלין למעלה והוי ירק:

ומשני כאן בודאי כאן בספק. כלומר כל המוציא עלין אצל שרשיו ודאי ירק הוא והוי כלאים בכרם והמוציא עלין מגזעו יש מהן אילן ויש מהן ירק והתימה על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' חמישי ברייתא דר' חיננא בר פפא כפשטה ולא כתב מסקנת הגמרא. כללא דמילתא כל דבר שמקיימין אותו ושומרין ממנו לזורעו לאכילה בין מכניסו לקיום כגון תבואה וקטנית בין אין מכניסו לקיום כגון ירק בין לאכילת בהמה כגון קוצים בערביא הוי כלאים בכרם. אין מקיימין אותו וחזי לאכילה כגון כישות נמי הוי כלאים. לא חזי לאכילה ולמלאכה או לרפואה ומקיימין אותו שרי. וכל מין אילן שרי ואי זהו אילן כשמוציא עלין אחר משך גזעו:

הדרן עלך פ' כרם שחרב בס"ד