פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ה:ג:א

עמוק עשרה ורחב ד'. דכיון דרחב ד' לא סגי ליה כלומר לא ידלג מעבר זו לעבר זו ועמוק עשרה דהיינו שיעורא דגדר בכל דוכתא כדאיתא בפ"ק דשבת וכיון דאיכא תלת מילי עמוק עשרה ורחב ארבעה ומפולש מראש הכרם לסופו ואע"ג דאיכא כרם להאי גיסא וכרם להאי גיסא הוי רשות לעצמו ומותר לזרוע בתוכו אבל פחות מרחב ארבעה או פחות מגובה עשרה או עמוק עשרה ורחב ארבעה אלא שאינו מפולש כיון דהכרם מקיפו משלש רוחותיו אין זורעין בתוכו והרי הוא כגת שנחלקו בו ר' אליעזר וחכמים ור' אליעזר בן יעקב ס"ל כרבנן בגת:

הגת שבכרם. היינו גומא מרובעת שסדין אותה בסיד ושם דורכין הענבים:

זורעין לתוכה. דחולקת רשות לעצמה:

וחכמים אוסרין. דאויר הכרם מקיף עד י"ו אמה ובגמ' מפ' דכ"ש דיודה ר' אליעזר לראב"י בחריץ דחולק רשות לעצמו ועוד דהוא מפולש:

שומירה שבכרם. תל גבוה שעולה עליו שומר הכרם לשמור הכרמים משם:

זורעין בתוכה. כלומר בראשה למעלה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז וז"ל שומירה שבכרם אם גבוהה עשרה ורחבה ד' מותר לזרוע בראשה ירק ובלבד שלא יהו השריגים נוגעין בה כדי שלא יראה ירק בתוך הכרם מלמעלה ע"כ ואין לפרש כי ההיא דגרסינן גבי קרפף בעירובין דההיא מחיצות אית לה וגג אית לה וכבר תנא דינא דגדר אלא כדפרישית והא דנקט תנא בתוכה משום דאית ליה לתנא דכל דבר שגבוה י' ורחב ד' חולק רשות לעצמו ואמרינן גוד אסיק ומוקף מחיצות הוא כדאיתא בפ"ק דשבת ולהכי שייך למיתני תוכה ואע"ג דאסרי רבנן בגת היינו משום דאויר הכרם מקיפה כדאיתא בגמר' אבל שומירה שהיא גבוהה ואין אויר הכרם מקיפה מודו ובגמ' מפ' אי מיירי בעגולה שאין לה זוית או דוקא במרובעת:

ואם היה שער כותש אסור. אם היו הענפים של הגפנים מתאחזין ומסתבכין על גב השומירה אסור לזרוע ירק עליה וכותש ר"ל הנופות כותשין זה על זה ומתערבין זה עם זה ובפ' אלו מפסיקין מיבעיא לן אי בעינן כותש ע"ג הגדר שיהו מחלידין אותו וכותשין אותו או דילמא כותשין הענפים מלמעלה אילן זה עם אילן זה ואסיקנא דאפילו השער כותש אסור וכ"ש הגדר כותש והכא מפני שהן גפנים ואין לענפיהם כח לעמוד בפני עצמן ופשיטא דטוענין עצמן על גב השומירה ממש לא מיבעיא לן. ופסק הרמב"ם ז"ל כר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי וכ' והוא דאין השריגין מתפשטין על החריץ ומשמע ליה דאכולה מתני' קאי הא דקתני ואם היה שער כותש וכו' ואין נראה דכיון דזרוע למטה והענפים גבוהין עשרה אין לחוש אבל בפ' עריס משמע דהגפן אוסרת זרעים תחת נוף שלה כדברי הרמב"ם ז"ל.

גפן שנטועה בנקע. היא גומא כמו נקעים מלאים מים דפ' האומר בקידושין:

נותנין לה עבודתה. בין לאורך בין לרוחב והיינו ששה טפחים ומשמע דמצרפין המקום הפנוי למטה ועליו מוסיפין התשלום למעלה עד ששה טפחים ומפ' בגמ' וכגון דאיכא ג' טפחים ועד ד' למטה חזי משלים הארבעה מלמעלה להשלים ו' ולא פחות דלא חשיב מקום פחות מד' אבל אם שטח שלמטה פחות מג' לאו כלום הוא ונותנין כל הששה למעלה כך פירשו רבנו שמשון ז"ל והרא"ש ז"ל המשנה הזו דס"ל דלשון הגמ' דגרסינן משלשה ועד ארבעה היא מתני' קאי אנקע וגת. והרמב"ם ז"ל בפ"ז כתב הבית שבכרם אם היה יותר משלשה טפחים על שלשה טפחים זורעין בתוכו ירק ואם היה פחות מג' על ג' הרי הוא כסתום ע"כ דס"ל לרב ז"ל דלשון הגמ' קאי אבית ואשמעינן דאע"ג דלענין שבת לא חשיב רשות פחות מד' הכא חשיב לענין כלאים ופי' משלים ד' וזורע מיד רצה לומר משלים ד' עם הדפנות וחשיב מקום לענין כלאים ומותר לזרוע בתוכו ואתי שפיר השתא דקאמר ר' אבין ובבתי כלאים הוחבאו בית וכו' דהא אשמעינן דבית דמתני' בית הכלא הוא וקרינן ביה %כלאים וכלאים הוחבאו אבל לפי' רבנו שמשון כיון דלא אשמעינן בבית מידי ושמעינן דהוא כסתם בית והיינו לכל הפחות כרשות היחיד לשבת הא חשיב מקום ומאי צריך קרא ועוד דבשלמא לפי' הרמב"ם ז"ל כסתום אתי שפיר דאין בו חלל כלל אלא לפי' רבנו שמשון ז"ל קשה דאפילו דהוי פחות הנקע אמאי לא מהני להשלים דהא כסתום קאמר ולא קאמר כאילו אינו ועוד דלשון וזורע מיד משמע דלאקולי קא אתי ומיד שרי ולדידהו עד תשלום ששה טפחים אסור אלא עיקרן של דברים כדברי הרמב"ם ז"ל:

נותנין לה עבודתה. לקמן בפ' עריס מפ' דהאי נקע וגת אפילו בעמוק עשרה ורחב ארבעה מיירי ופליג ר' יוסי דאינו זורע אלא א"כ יש שם ארבע אמות דמקום פנוי ומפ' טעמא בפ' עריס ע"י שהוא מגופף מד' רוחותיו אסור דכיון דהוי מוקף מחיצות מד' רוחותיו בטל קרקע שהוא פחות מארבע אמות אגב הגפן ודין קרקע מקום פנוי דמחול נגעו בה אבל אי איכא ארבע אמות מקום חשוב הוא ואינו בטל אגב גפן יחידית אע"ג דסמוכה לכותל הגת או לכותל הנקע ונותן לה עבודתה דהיינו ששה טפחים בלחוד וזורע את המותר: