פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ד:ב:ג

קשר גמי מלמעלה. ביתר מעשר איירי כדלקמן והכי איתא בפר' קמא דעירובין:

מציל משום פיאה. פיאה קרוייה קליעת הזמורה המתוחה מקונדס לחברו ופי' בערוך כל מידי דמקיף לה אוירא וליכא מגין ומכסי לה קרוייה פאה וכתבתיו לעיל וכן פאה נכרית במס' שבת ותניא בפ"ק דעירובין כוותיה היו שם קנים הדוקרנין ועשה להן פיאה מלמעלן ואפילו ביותר מעשר מותר דצורת פתח מהנייא בכלאים ואפילו ביותר מעשר:

כמחיצות שבת כן מחיצות כלאים. וכי היכי דלגבי שבת ביתר מעשר לא כדילפינן לקמן ממתני' דחבלים ה"נ לענין כלאים:

לננגינר. שם מקום:

שדה אחת. והיו לה כרמים סביב:

בית בירתא. שם משפחה:

פרצות יותר מעשר. וזמורה מתוחה על הפרצות:

מקנים הדוקרנין. שחתך ראשי הקנים שהיו משופין כדקירות:

לפחות מעשר. ועשר כמו פחות מעשר דהא מפתח של היכל גמרינן:

מתני' אמרה כן. דבשבת לא מהני יתר מעשר בפאה:

מקיפין ג' חבלים: התם קאי בפ"ק דערובין אשיירה שחנתה בבקעה וסתם שיירה תופסת בחניית כליהן יותר מעשר על עשר:

זה למעלה מזה. כדתנן התם שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח כדי שיהו הכל עשרה טפחים וצורתן כדפירש"י ז"ל שם משימין יתדות לד' רוחות ומקיפין סביבם בחבלים ומן התחתון לקרקע פחות מג' והוי כולו עומד דלבוד הוי וממנו לאמצעי פחות מג' הרי ששה עומדין פחות משני משהויין בשנים האוירים ומאמצעי לעליון פחות משלשה הרי בשלשה אוירים ט' עומד פחות שלשה משהויין ושיעור עובי החבלים יותר על טפח שלשה משהויין כדי שיהא הכל עשרה טפחים:

אם אומר את שהפאה מצלת יותר מעשר די בחבל אחד. דחבל א' ע"ג היתדות איכא פאה ומספיק:

אמה איתאמר. על מה איתמר הכשרא דכלאים ביתר מעשר ואיסורא דשבת דקא מודי ריש לקיש:

מלמעלן. שעשויה הפאה מלמעלן כמו משקוף על שתי המזוזות:

או מן הצד. באמצען דיתדות ומאי נפקא לן מינה:

אין תימר. ריש לקיש איירי מלמעלן ואפ"ה אמרינן דלא מהני לשבת לטלטל בו ביתר מעשר א"כ כ"ש מן הצד דלא דהא אמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום:

אין תימר מן הצד. הוא דמודי ריש לקיש לענין שבת ואפ"ה גבי כלאים מהני יתר מעשר הא מלמעלן לא מודי לענין שבת אלא דמהני דהא צורת פתח איכא. ותו נפקא מינה דאין תימר וכו':

יאות א"ר חגי. יפה הוכיח מן המשנה דחבלים דאפילו מלמעלן לא סגיא: