פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ג:א:ב
Sirilio on Yerushalmi Kilayim 3:1:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 3:1:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →תמן תנינן. במס' שבת בפ' ר' עקיבא:
וכגנה זרועיה תצמיח. וסתם גן מירק הוא דכתיב והשקית ברגלך כגן הירק וכתיב באחאב ותהי לי לגן ירק ומשום הכי קתני דדוקא ירק הוא דזורעין בה:
מיעוט זרועיה שנים. והמשמע המועט יש לך לתפוס דתפסת מרובה לא תפסת דיש להקשות תפוס את המועט והרי אתה שקרן בדבריך כדתניא כי יזוב זוב דמיה ימים רבים ימים שנים יכול ימים הרבה אמר ר' עקיבא כל שמשמעו מועט ומשמעו מרובה תפשת מועט תפשת תפשת מרובה לא תפשת ע"כ. וה"נ היכי ילפת מינה חמשה דאין במשמע בממועט אלא שנים:
ומשני משנים את למד ד'. דהא כי תזרע שנים ובאת ליהנות מן הערוגה שלא תהא חרבה כל כך כך תזרעם כל אורך קו מזרחי ומצר והולך עד אמצעה וכן למטה כנגדו כזה # וכן תוכל לזרוע ארבעה ותחלק הקו של ו' לשנים ותזרע שני מינין עד עשותו זוית וכן למטה נגדו והוי זוית אצל זוית ועל הדרך שפירשתי במשנה:
עבודה פוגעת בעבודה. טעמא מפ' לרב שמואל טעמא דשרינן הכי משום דכשהעבודות דהיינו שהזריעות שוות צלע כנגד צלע אז פוגע וחובש וצריך הרחקה או שיעור שדה לתבואה כדאית לה ולירק כדאית ליה וההרחקה לדעת הרמב"ם ז"ל טפח ומחצה כמו שציירנו גבי זרועין דגובל אבל כשהעבודות אין פוגעות דהיינו כשהוא מצר והולך מכאן ומצר והולך מכאן דהיינו זוית אצל זוית וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפירושו אע"פ שיהא סמוך זה לזה אין מין פוגע בחברו לחובשו:
ריב"ל אמר וכו'. אתא לתרוצי מתני' היכי ילפינן חמש מזירועיה וקאמר דהוה ליה למכתב זרעה כדכתיב צמחה והוה משמע חד וכתב זרעיה יו"ר יתרה ועוד כתיב זרועיה מלא וא"ו הוי כאילו כתיבי תלתא זרעה זרעיה זרועיה זרעה חד וזרעיה תרי זרועיה תרי הא חמשה והכי דרשינן בר"פ אלו נערות בתולה בתולות הבתולות והיינו דדייק מתני' זרעה לא נאמר אלא זרועיה:
וכר' יהודה דאמר ששה. בסיפא וכ"ש דפליג ארישא בלא גובל והכי מסקינן לקמן דר' יהודה אסיפא וארישא פליג היכי דריש ליה דריש הכי מדהו"ל למכתב זרע וכתב זרועיה הוי כאילו כתיב זרע חד זרעה חד זרעיה מיעוט רבים ב' זרועיה ב' והא שיתא. ונראה דרבנן מהדרי ליה לר' יהודה דזרעה מיבעי ליה למכתב כמא דכתיב צמחה כתב נמי זרעה ומתני' נמי דייקא דלא איבעי לתנא למתני אלא וכגנה זרועיה תצמיח מאי כי כארץ תוציא צמחה. וריב"ל לא פליג אדר' שמואל בצורת השמועה אלא לאשמועינן היכי יליף תנא חמשה הוא דאתא:
זרעיה חמשה. טעמא דרבנן משום דחמשא אותיות כתיבי ביה דס"ל דהוא חסר וי"ו כדמפ' ואזיל:
ספרא דסדרא. מלמד של תורגמן הישיבה שסודר השמועה לפניהם ובקי במקרא ואמר דהוא מלא וי"ו יו"ד וכן הוא בספרים שלנו ונקטינן כריב"ל רבנן לטעמייהו ור' יהודה לטעמיה:
כלהון בתוך ו'. הערוגה דרישא באין בה גובלות עסקינן וכל המינין הנטועין סביבה כל ענפיהן נוטין תוך הערוגה ושרו כדפרשינן:
חוץ לששה. אותן של ד' רוחות נוטין ענפיהן חוץ לערוגה:
ופריך כיון דנוטין חוץ לערוגה ניתני תשעה. דהא צדדין חרבין הן כמו שציירתי במשנה ויכול לזרוע בהן דהא אין פוגעין עבודת בחבריהן אלא בראש תור כזה#:
ומשני בערוגה בין הערוגות היא מתני. וצריך שיהא בה שני צדדין חרבן כדי לחלק ערוגה מערוגה שאצלה ואם תזרע ט' בצורה זו כשתעשה ערוגות סביבותיה הוה ליה צלע עבודה אל צלע עבודה ואסיר ולהכי תנא לא קאמר אלא חמש כדי לעשות ערוגות אצלה ותעשה הצד החרב נגד הצד הזרוע ותוכל להקיפה מד' רוחותיה זו היא מסקנא דהך גמרא דבני מערבא. ומה שאמרו בגמ' דילן ערוגה שאמרו חוץ מגבוליה לפרושי מתני' דמכילתין קאתי משום דתנן היה לה גובל גבוה טפח זורעין בתוכה י"ג וקשיא לן עלה והלא אין זורעין בתוכה אלא מין א' לחוד כדקתני במתני' והייתי אומר משום דהגובלין מיעטו אותה משיעורה בפנים ואינה אלא ד' על ד' וגובלים תוך השיעור ולהכי תני תוכה אסור ואשמועינן רב דאינו כן אלא ערוגה שאמרו חוץ מגבוליה ותוכה דתנן אגב רישא הוא ומה שאמרו גבוליה בכמה משום דהקלו בגבוליה ואמרו דג' מינים זורעין בו משמע דשיעור בעי לחלקו בפני עצמו מן הערוגה ונשתמשו בזה בדרשא של ר' יהודה ור' יהודה נשתמש בהך דרשא בששח ישר ורבנן אין משתמשין ממנה אלא כי איכא גובל גבוה אבל אם אינו גבוה לא ולכך הביאו מדרשו דר' חיננא בר פפא התם ודרשתו עיקרית נאמרה גבי ר' יהודה כדאיתא לקמן. ורב פליג בגמ' דילן וס"ל דערוגה בחורבה שנינו וצורתה כך # ולפיכך אסור לזרוע נגד סביבותיה דהא הוי צלע נגד צלע ועבודה פוגעת בעבודה ופריך והא איכא קרנות חרבים ויכול לזרוע נגדן דקס"ד דמקשה דלא היה זורע כל הקו אלא נגד הזויות של ראש תור רבוע הפנימי זרוע גרעין א' לכל רוח ומרוחק מנגד הראש תור ולהכי מקשה כיון דכל הקרנות חרבים יש היכר גדול בין ערוגה לערוגה ואמאי לא יזרע סביבותיה ומשני אמרי בי רב בממלא הקרנות שכל משך קו הקרנות הפנימיות זורע וכמו שציירתי ולהכי לא תהיה סביבותיה ערוגה אחרת כדי שלא יתערבו הזרעים שבאחד מצדי הערוגה עם הזרעים שבערוגה השנית הסמוכה לה דהא הוי צלע נגד צלע ופריך ולזרע מאבראי כלומר מפני מה לא התרנו לו לזרוע חוץ מן הערוגה כנגד הקרנות שאין בהן זריעה דהא קרנותיה פנימים וחיצוניים חרבים כזה # ולא לימלי מגואי ויזהר מאד שלא יזרע הקרנות הפנימיים דהא אין חילוק קו של מזרח מקו של דרום אלא שאינו זורע הקרנות שמניחן חרבים וכמו שציירתי וא"כ הרי יש היכר זריעת רבועים החיצוניים והיכר ג"כ בין קו לקו של הערוגה ומשני שמא ימלא הקרנות דגזרינן מתוך שאתה מתיר לו לזרוע מבחוץ שמא ימלא קרנות החרבים שבין קוי הערוגה ונגעי זירועי הערוגות הקשנות של חוץ בהדי זירועי הערוגה מכאן ומכאן ופריך לא יהא אלא ראש תור כלומר אפילו שישעה ויזרע כן מה בכך ראש תור הוא של ערוגה הקטנה הנכנס בין קו לקו ושרי כדתנן בפירקין דלעיל. ומשני אין ראש תור בחורבה דבשלמא אם שטח קוי הערוגה היה רחבן יותר מן ראש תור הנכנס וגם הערוגה חצייה לא היתה חרבה הוה אמרינן הכי אבל כאן דחצייה חרבה וקוי הזרועים הם קטנים לא חשיבי ליחשב בפני עצמן ולהבדילן מן ראש תור ואדרבא נימא דהקוין והחרב נמשכין בהדי ערוגות החיצונות ונגעי זרעים בזרעים ואסיר. ובענין זה פי' הר"ז הלוי ז"ל וז"ל אין ראש תור בחורבה פי' ראש תור ירק הנכנס לירק אחר דשרי היינו מתוך שדה זרוע כולו הגבול מפריש ביניהן מפני שנראה כסוף שדה שהגבול חרב ביניהם ואינו זרוע אבל בערוגה שאין בה אלא ה' זרעונים מפני שרובה היא חרבה אין הגבול שלה נראה כסוף שדה אלא כתלם ולפיכך אסור לסמוך לה זריעה ע"כ. והוא הולך לשטתו שסובר שאין בערוגה אלא ה' גרענין ולא יותר ועוד סובר דבגובל מיירי מתני' דשבת ועוד סובר דמתני' דראש תור מיירי שיש גבול מפריש ביניהן וכל זה אינו כן ואיני רוצה להאריך. ורבנו הגדול רש"י ז"ל גורס אין ראש תור בערוגה ואי אפשר להעמידה חדא דהוא גופיה מפ' במתני' ארבעה בד' רוחות הערוגה שהוא ממלא כל הרוח כולו והקשה הוא ז"ל והא מתערבין היניקות של הזויות ותירץ דדמי לראש תור משמע דראש תור מהני בערוגה. וקשה דהא הוא גופיה גריס דאין ראש תור בערוגה אלא שרבנו ז"ל תירץ דמערוגה לערוגה הוא דקאמר ואין במשמע ועוד דבהדיא אמרינן לעיל משנים את למד ארבעה דהיינו ראש תור כדפרישית ועוד הרב עצמו מתקשה בה ואמר דר' יוחנן לית ליה הא דאמרינן אין ראש תור בערוגה הילכך אין להעמיד אותה גירסא. והגירסא האמתית אין ראש תור בחורבה וכן גורס אותה הר"ז הלוי והרמב"ם ז"ל ולכך פי' הרב ז"ל כל צורות הערוגה בראש תור דקים לן דמהני בה ונקטינן מהכא דס"ל לרב בגמ' דילן כר' יוחנן דלעיל בפ' כל סאה דדוקא ראש תור חטים הוא דתנן אבל דחורבה לא חשיבא: