פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ג:א:ג
Sirilio on Yerushalmi Kilayim 3:1:3 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 3:1:3) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →וליתני ששה באמצע. כך כתוב בכל הספרים ומכאן למד הרמב"ם ז"ל לפסוק כר' יהודה כמו שכתב בפי' המשנה שלו וכבר כתבתי דכי ניים ושכיב אמרה הרב ז"ל אבל רבנו שמשון והרא"ש ז"ל כתבו דטעות הוא בספרים אלא דחמשה גרסינן והכי פריך אמאי פליגי רבנן עליה דר' יהודה כי אית בה גובלין ואמאי לא להוי השתא כדינא קמייתא בלא גובל ויזרע השתא ה' מינין בתוך הערוגה ויהו י"ז מינין ומשני משום דהגובלין מתפשטין שמה צריך ליה להרחיק מזרע של גובלין טפח ומחצה ולהכי פריך ליה בדא תנינן ר' יהודה ו' פי' כיון דליכא בה ששה דבעינן הרחקה מ"ש דר' יהודה והא אין כאן שיעור לעשות בה ששה שורות וקיימוה ולא ידעין וכו' כלומר תרצו הדבר ולא ידעינן אם החברים בני הישיבה תרצו התשובה הזאת אם ר' אמי נושא ונותן בשמועה עם ר' יצחק דשריותא דר' יהודה על רישא דדוקא קאי אכשאין לה גובל ופריך ליה תלמודא מי מצית אמרת דעל רישא אי הכי היכי קאמר תני ר' חייא ר' יהודה אומר י"ח אלא ע"כ אגובל דסיפא קאי ואתותב ר' אמי בתרתי מילי חדא דר' יהודה פליג אכולהו ועוד באין הגובלין ממעשי אותה אלא בשיעורא קמא קיימא. כך פי' השמועה כולה. ותמהני עליהן כיון דאיתותבו ר' ילחק ור' אמי כשאמרו דגובלין ממעשין ששה דלדידהו לא מצי פליג ר' יהודה אלא ארישא ואוכחינן דר' יהודה ארישא פליג ואסיפא נמי פליג מכח ברייתא דר' חייא א"כ דבריהן מבוטלין הן ושיטפא בעלמא נינהו וא"כ היכי תלמודא לקמן פשיט ממילתייהו בעיא דעשה פאה באמצע דמשמע דמילתא דהילכתא היא ועוד מאי קיימוה דקאמר והלא אין לה העמדה וביטלוה הוי ועוד מה שפי' דצריך להרחיק למטה מזרעים שבגובלין מטעם הגבולים אינו כן דהא רום הגובל מציל כדלקמן. ועוד דמוכח לקמן בהדיא דלשון ממעטין דאמרינן היינו שתופסין ומקצרין אותה משיעורא וכאלו אין חללה עכשו אלא ד' על ד' או קרוב לזה דמייתי להך מימרא גבי בעיית עשה פאה באמצע הערוגה דהיינו שעשה באמצע הערוגה גבשושית קטנה בענין שממעטה ופי' בערוך כל מידי דמקיף ליה אוירא ולא מגין ומכסיא כולה קרוי ליה פאה. אלא כך הוא עיקרן של דברים דשפיר גרסינן ששה ובודאי דבריהן קיימין וה"פ דמעיקרא ס"ד דר' יצחק ור' אמי דמשמע ממתני' דהשתא אפילו דאית לה גובלין חובשין דנתוספה הערוגה בשיעורה דקתני זורעין בתוכה י"ג משמע דגובלין בהדי דידה שדינן להו וא"כ קשה דששה נמי לישתרו ואמאי פליגי רבנן עליה דר' יהודה במנייניה. וזהו טעם לשון הגמ' שהאריך להביא כל לשון המשנה וששה מחזקת בראש תור וכמו שכתבתי לעיל וא"כ לשתרי נמי ששה:
ומשני משום שהגובלין ממעטין. דהגובלין מתוך מדרון גובהן חובשין ותופסין ומקצרין הערוגה משיעורה ואפילו נאמר דאין עפרן נשפך לתוכה מטעס דגביהן אוירה מוקפת וחובשין וכיון דחובשין הו"ל כאילו ממעשין אותה משיעורה הראשון ולא מצי' למשרי בה בחללה מינין אלא מין א' בלבד הוא דשרינן: ופריך דא"כ מ"ש דר' יהודה ומשני דס"ל לר' יהודה דשריותא דמינין דמרבינן כי איכא גובלין על שריותא דרישא הוא דשרינן דס"ל לר' יהודה כיון דאיכא תרי קראי כגן הירק וזרועיה תצמיח לא אתיא דרשת זרועיה אלא כי איכא גובלים וס"ל דאינם חובשים דלהכי אהני דרשת זרועיה דבדאיכא גובלין שרי דאי בדליכא גובלין כל שדה ירק טפח הוי וקרא דזרועיה למה לי אלא לרבוייא אפילו בדאיכא גובלין קא שרינן והיינו על רישא שאמרו דשריותא דגובל דמרבינן ביה מינין על היתירא דרישא אית לן לרבויי דירק טפח נפקא לן מקרא קמא ברגלך כגן וגו' וקרא תניינא אשמעינן דאפילו בדאיכא גובלין שהן חבושין קא שרינן וכדפרישית דגובל קולא הוא דגריס ולא חומרא:
ואין על רישא. סייעתא הוא וה"ק אמת הוא זה הפי' דאי על שריותא דרישא קאי ר' יהודה בזה הפי' יש מקום לר' חייא לשנות מה ששנה בברייתא דאמר דר' יהודה היה שונה שריותא דסיפא די"ב דגבולים על שריותא דרישא והיינו י"ח דס"ל דשריותא דרישא אפילו בגובלין כדקיימא קיימא וסתמא דתלמודא קאמר ליה בסייעתא וכדפרישית. ומילתא דר' יצחק ור' אמי קושטא הוא ומסקנא הוא וטעמא דרבנן משום דסברי קרא דגן הירק לאו לדרשא קא אתי וליכא אלא חד קרא דזרועיה ובפתוחה דרשינן ליה אבל לא בחבושה דסברי דבגובלין איברא דמרבים מינים אבל בהו דוקא דאינם חבושים אבל חובשין הערוגה ואסירא תוכה וקרא לא אתי אלא בדליכא גובלין ולוה נתכוונו הראשונים שלא התירו אלא מין א' בתוכה שאמרו ממעטין הגובלין דכיון דמוקפת גובל היא חבושה הויא והדבר החבוש אין לזרוע בו אפילו מין א' על מין אחר ואפילו יש בו שיעור שלם חשיב כנתמעט כדמוכחא ההיא דקרחות דאפילו אית ביה שיעורא לא שרינן אלא תשע ולא דרשינן זרועיה אלא בדליכא גובל ובסיפא דהכא מין א' דוקא הוא דשרינן משום דגובל חובש ובבציר משיתא חשיבא וגובל מהני לן בערך דמסולקת היא מנוינין דגובלין ולא בעינן ראש תור בה דגובלין קולא וחומרא גרמי וכמו שכתבתי למעלה במשנה. וכפי הפי' הזה שפירשתי שזאת היתה כונת ר' יצחק ור' אמי ומתני' מיתרצא היא אליבייהו אין מקום לדינו של הרמב"ם ז"ל: